דרוש מהפך אסטרטגי

דרוש מהפך, אולי אף מהפיכה בחשיבה האסטרטגית של מדינת ישראל: הפיכת נושא השוויון הכלכלי/חברתי בין יהודים לערבים בארץ ישראל כולה לנושא הדגל של התוכנית המדינית-ביטחונית של מפלגת העבודה.

פנייתה של הרשות הפלשתינית לאו״ם, בקשתה להצטרף לבית הדין הבינלאומי בהאג והתגובות הקשות של ממשלת נתניהו על רקע קיפאון מדיני מתמשך יצרו אוירה עכורה וקשה. זאת כאשר פתרון התורן, 2 מדינות לשני עמים, מתרחק מאיתנו מיום ליום והפלשתינים ומדינת ישראל אינם מסוגלים לממש אותו מבחינה פוליטית. לכן נדרש מהפך בחשיבה האסטרטגית של מדינת ישראל על מנת לסיים את הכיבוש ולאפשר החזרת התמיכה הבינ-לאומות למדיניות שמנהלת ממשלת ישראל.

רק גישה הוליסטית שמחברת בין המצב הכלכלי/חברתי, הדמוגרפי והביטחוני ומתייחסת לכל שטח ארץ-ישראל עד נהר הירדן כיחידה אחת, יכולה לענות על הצרכים האמיתיים של החברה, הכלכלה והביטחון. המשמעות האופרטיבית היא הכללת כל שטח ארץ ישראל, לא כולל רצועת עזה, תחת ריבונות מדינת ישראל שחייבת להיות מדינה שוויונית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות.

הנחת היסוד של אסטרטגיה זו היא שהאיומים הביטחוניים באזור מחייבים יצירת שותפות גורל בין כל תושביה של ארץ-ישראל, שותפות שלא ניתן ליצור אלא אם קיים שוויון כלכלי/חברתי בין ערבים ויהודים. ללא שוויון מלא לא תשקוט הארץ ולא ייכון שלום אמת לא בתוך ארץ-ישראל ולא עם המדינות הגובלות עמה והעולם הערבי והמוסלמי בכללותו.

המשמעות היא מהלך יזום של מדינת ישראל, בהוועצות ותאום עם הקהילה הבינלאומית, לעצב את ארץ ישראל עד נהר הירדן כמדינת מופת לחיים משותפים, מדינה שוויונית דמוקרטית מפותחת לרווחת כל תושביה. המאמץ יהיה משותף, של יהודי התפוצות, ערביי ארץ ישראל ומדינות ידידותיות לישראל בראשן ארה״ב בהובלת מדינת ישראל.

בשלב ראשון נדרשות לכך 4 החלטות:

1. החלת ריבונות ישראל וחוקיה עד נהר הירדן, כולל החלת אזרחות ישראלית מלאה על כל התושבים הפלשתינים המעוניינים בכך.

2. הכרה ברצועת עזה כמדינה עצמאית.

3. הקמת וועדה משותפת של יהודים וערבים על מנת לעצב את המדינה המשותפת עד נהר הירדן. בנוסף לדיון בעיצוב המדינה החדשה תדון הוועדה בכתיבת חוקה למדינה שתכלול כ-10 מיליון תושבים, 65% יהודים ו-35% ערבים, הרכב שמתורגם ל-30-35 חברי כנסת ערבים.

4. הכנה ומימוש רפורמת מרחיקת לכת במבנה הממשל בישראל שעיקריה כינון דרג ממשל אזורי ומדינה פדרלית מבוססת על מבנה קנטונאלי דוגמת שוויץ.

הנחת היסוד של יוזמי אסטרטגיית שלום ובטחון חברתית/כלכלית היא חתירה אמיתית לשוויון בין יהודים וערבים עד נהר הירדן והבטחת הכנסה גבוהה לנפש באזורי הארץ השונים. השגת מטרה זו מחייבת ומותנית בכינון דרג ממשל אזורי דמוקרטי מושתת על קהיליות אזוריות - קנטונים – שיופקדו על קידום וניהול הפיתוח החברתי והכלכליברמה אזורית ויאפשרו אוטונומיה תרבותית ודתית מירבית לקנטונים השונים.

סביר להניח שההצעה הנ״ל, מדינה פדרלית על כל שטח ארץ ישראל לא כולל עזה, כאשר תושביה כולם אזרחים שווי זכויות, קלה יותר למימוש פוליטי בישראל ויתכן גם ברשות הפלשתינית מאשר פתרון שתי המדינות מהסיבות שלהלן:

א. היא שומרת על גבולות הביטחון של מדינת ישראל לאורך הירדן.

ב. היא מסיימת את הכיבוש.

ג. היא איננה מחייבת את החזרת 25,000 בתי אב לתוך הקו הירוק עם כל המשתמע.

ד. היא מפצלת (פוליטית) את גוש הימין במדינת ישראל: חלקו יתמוך בפיתרון זה כי המחיר, מתן זכויות אזרח לפלשתינים וצמצום הרוב היהודי במדינה מ-78% ל-65% הוא סביר בהחלט, במיוחד אם המימוש כרוך בהקמת קנטונים בעלי אוטונומיה מירבית.

ה. היא ניתנת למימוש מיידי.

במידה ופתרון 2 המדינות ממשיך להיות לא בר השגה יש לשקול בחיוב את ההצעה הנ״ל או דומה לה שבכל מקרה איננה מונעת את אימוץ פתרון 2 המדינות במועד מאוחר יותר, אם יש עניין בכך.

היבטים כלכליים של ההצעה יפורטו ברשימה נפרדת.

מאת: אריה הס ועמנואל שחף, מראשי התנועה לממשל אזורי

• קודם
• הבא