מצע מדיני-בטחוני של מפלגת העבודה-גשר לכנסת ה-22
- פרטים
- קטגוריה: בחירות לכנסת ה-22
- נוצר ב חמישי, 22 אוגוסט 2019 22:15
- מחבר\ת מפלגת העבודה
מפלגת העבודה היא היחידה המציגה באופן שיטתי בשנים האחרונות מתווה מדיני־ביטחוני, המגובה גם במצע רשמי ובתוכניות אופרטיביות, שתכליתן קידום יזום של היפרדות על בסיס עקרון שתי מדינות לשני העמים, ושמירה על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
דברים בנושא המדיני-בטחוני של יו"ר העבודה-גשר עמיר פרץ, לקראת הבחירות לכנסת ה-22: "40 שנה שאני נלחם למען שני הדגלים – שלום וצדק וחברתי, שהם מבחינתי דגלים שישרתו אחד את השני. אני בעד הכרעה. הכרעה מדינית או צבאית, אבל הכרעה. לנתק לחלוטין כל קשר עם חמאס. צריך לבנות ציר בינלאומי עם מדינות ערב המתונות ועם אבו-מאזן".
"ישראל תבהיר כי היא תעדיף לתאם את צעדיה עם שכניה ועם הקהילה הבינלאומית, אולם גם בהעדר תיאום כזה היא תנוע קדימה באופן עצמאי לעיצוב עתידה. בהירות זו תובא לידי ביטוי לא רק כתוצאה מהצהרות בלבד כי אם בעיקר בעקבות מהלכים בפועל אותם תיזום ותבצע ישראל ... בראש ובראשונה בכדי להבהיר כי לישראל יש כוונה אמיתית, תחומה בזמן, לביצוע מדיניותה" (מצע מפלגת העבודה ובהרחבה תכנית 'נתיבים להפרדות').
עיקרי התכנית
- הפסקת הבניה מחוץ לגושי ההתיישבות
- חקיקת 'חוק פינוי פיצוי מרצון' בתוך שישה חודשים מכינון קואליציה שבה המפלגה תהיה שותפה
- משאל-עם על מחנות הפליטים סביב ירושלים
ממ"ד לכל אזרח
בישראל יש כיום כחצי מיליון אזרחים שחיים בבתים ודירות שאינם ממוגנים. המציאות הביטחונית מחייבת את הממשלה לקחת אחריות לחיי אזרחיה. הגיע הזמן שהמדינה תשקיע יותר באזרחים, גם בנושא המיגון. כפי שכיפת ברזל שומרת על חיינו, כך נחוצים גם הממ"דים.
זה חברתי. זה אנושי. זה בני אדם לפני הכל.
"בניגוד לפופוליזם של הימין, אני בעד הכרעה. הכרעה מדינית או צבאית, אבל הכרעה. לצערי, לממשלת ישראל ולנתניהו אין אסטרטגיה. אני האיש שלא חשש להילחם בטרור באופן נוקשה יותר מכל החברים שלי בימין. אני הראשון שהחזרתי את הסיכולים הממוקדים והראשון שנתתי אישור לצה"ל לחדור לרצועה אחרי ההתנתקות. ואני עשיתי גם את כיפת ברזל. אבל במקום שנתניהו ינצל את המרחב המדיני, אנחנו נראים מושפלים, חמאס סוחט אותנו ומתעתע בנו. סינוואר יודע בדיוק איפה החולשות של ביבי. אני רוצה לנתק לחלוטין כל קשר עם חמאס. צריך לבנות ציר בינלאומי עם מדינות ערב המתונות ועם אבו-מאזן ... הנרטיב שהימין הצליח לצרוב בדעת הקהל, הוא שההתנתקות הביאה לירי טילים וזה פשוט לא נכון. בבית הזה ישבתי שבע על אבא שלי ז"ל באפריל 2001. בזמן השבעה נפלו הטילים הראשונים על שדרות. רק ארבע שנים אחר-כך הייתה התנתקות" (ראיון בידיעות אחרונות 23.8.19).
"רוב מוחלט בציבור, בכל סקר, מסכים לשתי מדינות ... 70-80% תומכים בשתי מדינות. בנימין נתניהו הצליח להשרות את מדיניות הפחד ... בזה אני רוצה להלחם. אומרים שנתנו שטחים וקיבלנו טילים. זהו שקר שהימין המציא, הטילים התחילו בשנת 2001 וההתנקות התקיימה רק בשנת 2005" (ראיון ברשת ב' 1.8.19).
"יש תסיסה בכל הגזרות. נתניהו מנציח את המצב ברצועת עזה כי הוא לא רוצה להגיע לפתרון הסוגיה כולה. סינוואר למד יפה מאוד את החולשות של נתניהו, ויודע שהוא יכול לנצל את זה בתקופת בחירות. הוא מקבל את כל מה שהוא רוצה, ומצליח להחדיר את המסר שישראל מבינה רק כוח. אני מעדיף ירי של מילים ולא של טילים. כיפת ברזל, שנותנת לנתניהו מרחב מדיני עצום, לא מנוצלת לקדם הכרעה מדינית" (ישראל היום 20.8.19).
"40 שנה שאני נלחם למען שני הדגלים – שלום וצדק וחברתי, שהם מבחינתי דגלים שישרתו אחד את השני.
מישהו חושב שנסכים לקפל אחד מהדגלים האלה? לא ולא ... אתם יודעים מה הבעיה של השלום? הבעיה של השלום - מי בעל הבית שלו.
ופה נוצרה לנו הזדמנות להפוך את השלום למוצר עממי. כי כל עוד השלום שבוי בידי האליטות, כל עוד השלום מקיים את השיח רק באולמות פאר הוא יישאר רק בגדר נושא שחייבים לדבר עליו, לדון בו, וכל אחד בעולם, נשיאים, ראשי ממשלות, הוגי דעות, כולם יכולים לשלם מס שפתיים. זה לא משנה. השלום ימשיך ויתרחק.
ביום בו הכמיהה לשלום תהפוך לשיח ברצפת הייצור, במקומות העבודה, ביום בו ציבורי העובדים בישראל, האזרחים המוחלשים בחברה הישראלית יחושו שהשלום ישרת אותם, הוא יפרוץ לחיינו ואיש לא יוכל לעצור אותו. לכן ... אנחנו צרכים להפוך את השלום ממוצר השייך לאליטות למוצר של העם כולו. שכל העם ידרוש שלום. העם ידרוש שלום!" (נאום בועידת העבודה 31.7.19).
לעיון במצע מפלגת העבודה לכנסת ה-22.
