קידום השלום עפ"י המצב הביטחוני

נבחרי ציבור בעל רקע ביטחוני רבים יש לנו. לכולם ידע רב ולכולם יש אידיאולוגיה ועקרונות עמוקים שיסודם דאגה כנה ואהבת הארץ. כולם עשו רבות למשמר. אתה, כבודו, לא נבדל מהם, גם לך רקע עשיר. אולם טמון בתוכך אלמנטים ספורים שאני מכבד ואף מעריץ, אין לי ספק שיש גם באנשים אחרים כגון בוגי יעלון, ודיכטר בעלי מאפיינים דומים שיש להביע בפניהם הערכה כנה.

ראשית עליי לציין, אני מרגיש בטוח שאתה מחזיק את תיק הביטחון. במסמך זה לא אפרט רבות מדוע אתה משרה עלי אווירה זו, אולם אומר לך זאת, אתה מנהיג סולידי, המעדיף שלום, ועל כן מעדיף אני אותך בכל יום נתון על אחרים. מדוע זה כך? לדעתי יכולתך האנליטית להבין את התמונה המלאה עולה בכמה דרגות על מנהיגים אחרים וטובים. זוכר אני לך את פעולותיך לקידום היציאה מרצועת הביטחון שבלבנון. ואך זה מתקשר היום, רגע לפני מהלך צבאי רגלי לתוככי עזה שיכניס אותנו לבוץ מחודש, מוכר ושנוא, מצאת לנכון לעצור ולחשוב. קודם כל, רק על זה, מגיעה לך עידוד. אין הרבה אנשים שבלהט הקרב מרימים את הראש ובוחנים, עד מתי, ולאן?! מה ההשלכות ומה יהיה בתום היריות. היום בעיתונים כתוב בכותרת "סדקים בנהגה" אחד רוצה רגיעה והבחנה, והשני רוצה עוצמה. מי מימכם מביעה יותר עוצמה?

ההיסטוריה מחולקת , כח פיזי כנגד כח האיפוק. אולם ברורה ההיסטוריה באופק אחד, רצוי שהמנהיג ידע בלב שלם כי מהלכיו נכונים לאורך כל צעד ושעל. מהם הצעדים הדרושים? אולי,יותר נכון לומר מה ההישגים הדרושים: האם שליטה טוטאלית או הרתעה חלקית או הרתעה מלאה? מה ההבדל בין הרתעה חלקית ומאידך זו המלאה? לדעתי אין זה העניין בכלל היום, ומדוע?

יען כי השאלות הבאות יותר מתאימות: 1. הרתעה כשמה כן היא- מכריחה האחר לעשות מעשיו בכבוד ראש, בחוסר ביטחון הגובל בהשלמה 2. שני עמים בשני טריטוריות נבדלות, שכנים ביחסי שכנות מקולקלים 3. לכל עם מגיע, ייצוג ההולם את דעת בוחריו 4. החמאס נבחר בבחירות "דמוקרטיות" וצפוי להמשיך 5. מה לעשות , כי השכן האחר רוצה לסלקך מביתך 6. פעולה אחת ארוכה שתובלי לחייץ פיזי בינם לביננו ולבין כל העולם, או השגחה מודיעינית צבאית ונקודתית 7. מה היא זכותינו לעשות מהמעשים המופיעים בנק' 6, והאם בכלל העת מתאימה 8. מה ההשלכות בדעת הקהל העולמי, מה יוביל את היחסים למיתון מדיני וכלכלי 9.והכי ענייני, מה השגנו עד כה , ומה יהיה ההשלכות של מבצע רחב היקף בשאלה 1,5,6,8,9 לא אגע, מבין אתה ממני ואין ברצוני לבזבז מזמנך. התייחס רק ל- 2, 3-4, ו- 7: כתוב בתנ"כ- " מי האיש חפץ חיים אהב ימים לראות טוב" , "... סור מרע ועשה טוב , בקש שלום ורדפהו", ולעומת נאמר " דברי- פיו און ומרמה חדל להשכיל להיטיב", "ולא יהיו כאבותם, דור סורר ומורה, דור לא הכין ליבו, ולא נאמנה את אל רוחו"- לקוח מספר תהילים. מה המסקנה שניתן להקיש ממשפטים הלקוחים מהקשרים שונים- החפץ חיים יבקש וירדוף שלום , האם בבואו אל שכנו שחדל להשכיל היטב, שלא נאמן את רוח האסלאם, ינחל הצלחה או יקרא פתי מאמין!? האם בכלל יש עיקר להצלחות של כמה חודשיים תמימים (של רגע) או לכינויים אלא ואחרים לעומת ההיסטוריה!? ההיסטוריה הרוויה בהשגחה ובהעדר השגחה עליונה, האם בכלל מנהיג ביטחוני שהקים צבא לעת אין מצוא להשגחה ראוי כי התעסק בתפילה!? האם פוליטיקאי צריך לכבד את נציגי הדת ולבקש ברכה לדרך "שמש בגיבעון, לא דום, וירח כמה שניתן, בעמק האילון"? ומה צופה לנו פני העתיד בהתנהגותנו בדרך זו או האחרת עם קהל שישנא פחות או יותר, ימשיך לתמוך במלחמה, האם ניתן להכריח אדם לגמור בליבו ולומר, שלום!? דעותיי: א. הלאומי והרוחני יעשה טוב,יצניע לכת- טרם קיבוע מחשבתי, נדרוש בשאלות מציקות ב. פוליטיקה מוצלחת היא הידברות עם השונים ממך ג. ברכה חשובה כמו תצ"א לעיקר- מה טומן לנו העתיד ראשית, אומר לך במסמך זה כי אין אני רוצה מלחמה עוד, אין אני רוצה שילדי העתידיים יחוו מראות קשיים, יחייכו פחות, והתגעגעו לאנשים שמתחת לאבנים. אני מוכן לעשות היום כדי לשמור על התום "הילדותי". מאידך, זוהי בקשה והבטחה ארוכה בשנים, שלצערנו לא מוצאת עדיין ביצוע סופי. דעת הקהל הערבי מחולקת בדעתה, יש שיגידו הרוב חמאס ויש "שקטים" הרוצים כמו כולם שקט, ונחת. בהתבוננות בי, ובעמי, ניתן להסיק ביתר קלות, כי זוהי בקשה מוחצת. מה בערבים לא כמו כולם? אומר לך את שאתה יודע ממלא: אין להם אופציות, אין שגשוג ואין עתיד מינימאלי- בריאות, רווחה ופרנסה. איך הגיעו למצב שאינם מתבוללים בנו או במצרים, גם אנו לא היינו רצויים באירופה במאה ה-19, וניתן להראות כי הייתה שם הצלחה חלקית לפני השואה. הבעיה, אף אחד לא רוצה שני עמים. אולם, על מנת לשנות את דעת הקהל בעזה, אין לבצע מבצע צבאי, אלא יש לפתוח תחילה לאנשים ספציפיים אופציות להגיעה לארצנו ולעבוד בתוכנו, לקבל סוג של עתיד, ולאט לאט לתת גם לילדם, ואז לקרובם, "חבר מביא חבר". כיצד נעשה זאת כאשר ידוע לכל כי ההעדפה מתקנת אפילו אינה מצליחה גורף אצלנו. יש לדאוג להקים מפעלים באותם האזורים שהתנתקנו מהם ובהתנחלויות לא חוקיות , אבל בפיקוח הרשויות הישראליות עד כמה שניתן ובפיקוח הצבא והמשטרה הישראלית על מנת שלא נאפשר, "למסחרה", לשוחד הנגוע הייטב בקרב הערבים, לחלחל ולהרוס כל סיכויי הצלחה. מה בעצם אני מציעה:1. נציגויות של חברות מחו"ל- מה יש, קצת לסנדל את אותם המבקרים שלנו בחו"ל, אומר בריטניה, ולכל הארצות המבקרות אותנו, ליזום שלוחה של מפעלים מצליחים בעזה 2. בתמורה אנו נעניק סיוע צבאי ופיקוח ודאגה לסדר, 3. גם אנו ניתן שלוחות, ונקים מפעלי טקסטיל, וגידול ירקות במשותף, תחילה. לא רק אאוטסורסינג בירדן, הכח הערבי יהיה זול, יהיה בעל מוטיבציה, וניתן "לנצל" זאת על מנת לעשות טוב. הנה כי כן, רצועת ביטחון כמו בלבנון, רק שמטרתה היא ניסוי חברתי, כך ניתן לומר לאזרחי מדינת ישראל , לא שני עמים , אלא, אזור משותף ניסיוני, שילמד אותנו, לקחים שישמשו אותנו בעתיד. הצבא יחליף את עורו וישמש כחב' שמירה, אוכפת פיקוח עיסקי, וסדר- לא יותר שוחד רבתי, כמו שקרה בגדה. אם זה ישא פרי, תהיה ברורה לנו היטב- הדרך לשלום לסיום , לדעתי יש לתת את הלחי השנייה היום, העולם יעמוד על רגליו וימחה כפיים, ואנו, אנו נמשיך כנראה, בסבל, במתחים, מהתנקלויות שיגמרו בדם, אבל יהיה טעם טוב לאובדן החיים, אהיה פרוספקט ואמונה בדרך.