קול קורא

 עומדות שתי אופציות ברורות. זו של שמאל נחוש, דינאמי, המניח יד על דופק הזמן ומזהה ממרחק תופעות של ניצול וקיפוח, מופעי שנאת זר, כירסום בזכויות יסוד.אלה הגלויים לעין כל ובמיוחד אלה הסמויים מן העין.

   שמאל שאינו בוש בתמימות המיוחסת לו ע'י הנשמות הטובות, ואינו נרתע  מגלרייה נוצצת של תיוגים וקינטורים . כי שמאל הוא לא עניין של מצב רוח או אופנה חולפת או מטוטלת של "אין" ו"אאוט"

הוא ביטוי לתמצית ההישגים הסוציאלים של  האדם העובד. הוא מופקד על קנון הטקסטים המכוננים אנושות נאורה.הוא משמר את הטובים שבשירים על גאון האדם.אך הוא  גם מודע לחולשות אנוש, מתבונן בחמלה במיגבלותיו, שומר על מידתיות ועל פריזמה הומוריסטית וכולל אותם בחישוב המסכם בדרך לשינוי פני החברה.

השמאל,למרות כמיהתו לתיקון עולם, אינו זקוק למלכות שמים או לחזון אחרית הימים. בכלל: שמים ומלכות הן מילים חשודות בעיניו. לעולם לא נשמע מכיוון השמאל הקריאה " סוס, סוס בעבור מלכות" ואם הייתה כזו אז סופה, שהוקעה  והוקאה. קומוניזם אינו שמאל. השמאל ,ביסודו העמוק, הוא אנרכיסטי ולא יקדש לא מלכויות ולא דיקטטורות. מבחן החברה הפתוחה,החומלת, הסולידרית הוא מבחנו המתמיד של השמאל. מדינה כמנגנון העוטה קדושה, בעודה משילה את עור הנמר, היא רע הכרחי . אחריותו של הפרט החוברת לאחריותה של החברה מייצרות, לטעמו של השמאל, את האנרגיה המכלכלת את כבוד האדם. של הפרט בראש וראשונה וכלה בקבוצות מזוהות.

 השמאל, הנאמן לקוד פנימי עמוק ,מתיר לעצמו להשתבח באי- עקביות  המייתרת נאמנויות  סרק למיתוסים בלים,לנרטיבים הגמונים,לשקרים מוסכמים.

ואף על פי כן  השמאל ,למרות כל הניסיונות להגדירו, הוא בעצם מופע אנושי וחברתי חמקמק ,לא משום שאין לו פנים או זהות או איפיון סוציולוגי. לא זה העניין. יגדירו המגדירים. גם אני נסיתי בכוחי הדל. החמקמקות ,לידתה במורכבות האנושית, ביחסיותה הנכמרת, בקוצר ידה ובמרחב האינסופי של חלומות  וכמיהות של האדם.והן סוד קיסמו וכוחו של השמאל.

 לשמאל יש חלום. לשמאל יש תפקיד קבוע להנחיל את החלום לאנושות. רעיונות השמאל, המושאלים לכל דיכפין,לעיתים קרובות ללא כל זכויות יוצרים, הם מקור התקוה של האנושות.כנושאי התקוה, לעולם אבל לעולם, ישאו במחיר, לעולם יסכנו את פרטיותם  ,את משפחותיהם ולעיתים קרובות גם את שלומם וביטחונם האישי.
 

ומנגד מתייצבת אופציית הסמול –טוק. של "אמרתי לכם" ו"מגיע להם" ו"מה איכפת" "הכל רקוב" ומה לא. הדיבור המהביל זה המוכר מן הסלונים של ששי -שבת. לפעמים הוא  זולג  לעיתונים הכבודים וגם לפחות כבודים. אלה יסכמו סיכומי ביניים ואלה יספידו  ואולי יעלצו ויעלוזו למשמע הבשורה הספינית על מות השמאל,שהרי מדובר בעיתונות האמונה  על שיווק סיפורי גסיסה וחידלון.

דומה הסמול של ביבי לסמול- טוק ההיטייקי, הציני, השבע.[ עכשו קצת פחות?] של ילדי הסארטאפים, של סרסורי –אוצר וטייקונים שנעשו בין לילה   לעלוקות אוצר -מדינה  שמילאה קופתה, אבוי, ממיסים שהושתו בשוטים ובעקרבים  וייבשו את כיסם הנקוב של שכירים,מובטלים, עניים.

 השמאל, לפיכך, צריך להיות מופקד על סדר יום חברתי חדש. אין טוב ממנו בשעה שבריות מתפכחות, אין טוב ממנו לשיקום הסולידריות .   בגנזי השמאל ערוכים ומוכנים תוכניות-אב לעיון וליישום לעת הזו.   שהרי השמאל בקי בהילכות קלקלת שוק פרוע, בחזירות כשרה למהדרין, בקפיטליזם חלול . השמאל לא צריך להמציא את הגלגל מחדש.גם לא את הבלמים והאיזונים והרגישויות.  הושט ידך וגע בם. אלה הם בעיקר אותן  נימים סמויות של אנושיות ונדיבות לב, ששרדו מימים אחרים.

  מה שנותר הוא לעשות. מה שנדרש עתה הוא לפעול. זה העיתוי המבורך. זו שעת כושר נדירה .הכשלון הקולוסלי של הימין הכלכלי והפוליטי מהדהד מקצה העולם עד קצהו.

תנועה עממית של השמאל. חדשה. רעננה. המכילה את מיטב האנשים במיטב מעלותיהם ובמיזוג נכון של אנשי  פרקטיקה ותיאוריה.

אין מי שיעשה את המלאכה במקומה של תנועה זו.

• קודם
• הבא