הם פחדנים?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שישי, 29 יולי 2016 13:27
- מחבר\ת הפרולטר {אסף הלחמי}
מפלגת העבודה סובלת מפיחות במעמדה בקרב ציבור הבוחרים, והיא עצמה האשמה העקרית בכך.
אבל ובנוסף יש לדבר על "הפיל בחדר" - האינודקטרינציה של השיח הפרשני בתקשורת הישראלי המציגה אותה כמפלגה "פחדנית" ואת חברי-הכנסת שלה "כפחדנים". שיח הנובע לא מעט מאותם גופי שמאל וימין סהרורי שעבורם כל מי שאינו מיישר שורה, כאילו בוגד בדרך וברעיון ויש להוקיע אותו כפחדן ושאינו ראוי. התקשורת בישראל והנמצאת במרדף חסר סיכוי אחר המוני הפייסבוק שעבורם תרבות השיימיניג קובעת את סדר היום, מיישרת קו עם שיח שחור-לבן זה וכושלת בתפקידה לזהות את גווני האפור שמקיימים דמוקרטיה באשר היא.
אז האם חברי הכנסת של מפלגת העבודה אכן פחדנים, או פשוט עושים? בואו נבדוק ...
יצחק הרצוג: יו"ר העבודה שלמרות הלחץ מבית ומהרוב בקרב ציבור המצביעים הפוטנציאלי אליו הוא שואף (שמאל ומרכז וימין מתון), לא נכנס לממשלת נתניהו ולמרות האתנן הקורץ וזאת כי בחר לעמוד על הרעיון והדרך ולוותר על מנעמי השלטון.
חיליק בר: מזכ"ל המפלגה פעל ופועל לשמר ערוץ הדברות פתוח עם הפלסטינים ובראשם יו"ר הרשות אבו-מאזן והציג תוכנית מדינית נועזת אך שנמצאת בהסכמה רחבה בציבוריות הישראלית (ולא בשמאל הסהרורי).
איתן כבל: כיו"ר ועדת הכלכלה, ניהל שימוע שתרם משמעותית לבלימת מתווה הגז במתאר המקורי שלו ופעל בתחומים רבים אחרים ולמרות הזלזול בעבודותו בתקשורת ובכלל כגחמה אופיזציונית.
סתיו שפיר: האופן בו הביאה את דיוני התקציב בחזרה לשליטת הכנסת וכנגד כל הסיכויים והפיכת ועדת השקיפות לכלי אופוזיציונרי רלבנטי, וזאת כנגד הביטול וההשמצות להן זוכה.
רויטל סוויד: פעילותה למען שלטון החוק ובתוך הועדה למינוי שופטים, וכנגד הביקורת מבית ומחוץ לה.
מרב מיכאלי: ניהול האופוזיציה הפך אצלה לכלי יעיל בהבכת וטרפוד מהלכי קואליציה וזאת אל מול הביקורת בדרכה האגריסיבת להעביר מסר שלה לא הורגלו בתקשורת (אירוני, נוכח הכינוי "פחדנים")
איציק שמולי: נלחם בדימוי, הפך ללוחם החברתי המוביל בכנסת ובחקיקה חברתית שאין שנייה לה.
עומר בר-לב: כדמות הבטחונית המובילה, לא חשש להציג תפיסת עולם מרכזית שאינה מבטלת את הצורך של חלקים גדולים בעם לבטחון אך בגישה שפויה של מחנה שלום מציאותי.
איילת ורבין-נחמיאס: עמדה על תפיסת עולם ציונית, כנגד גורמים בשמאל הסהרורי שעבורם כל אמירה המבטלת לאומיות מהווה נצחון.
קסניה סבטלובה: למרות שנתפסת כנטע זר במפלגה ומייצגת מגזר שאינו נוטה להצביע עבודה, מדבררת את המפלגה ומייצגת תפיסת מדינית ראלית שאינה אהודה גם בשמאל וגם בימין הסהרורים.
נחמן שי: בדרכו הדיפלומטית ושמירה על תרבות שיח, מה שמקשה על הפיכתו לפופלארי בתרבות שיח השיימינג - פועל רבות להסברה ולמען מגזר הגימלאים המקופח.
מיקי רוזנטל: מלחמתו מבית, כנגד דעת רבים במפלגה, ומחוץ מול בעלי ההון וגורמים רבים בתקשורת מהווה דגל בפני המחנה ולמרות שפוגעת בו תדמיתית.
אייל בן-ראובן: תמיד שומר על מזג נעים ועמדה בטחונית שאינה סותרת שאיפה לשלום ולמרות השיח הימני-לאומני שאינו מתיר זאת.
מנואל טרכטנברג: מוכיח כי תפיסה כלכלית מודרנית מתקדמת, אינה עומדת בסתירה לחמלה ודורשת "לדרוך" על חלשים בדרך לשוק פתוח וחופשי ועל אף שחבריו לתחום מתקשים לקבל זאת.
אראל מרגלית: מפתח שיח מרכז-שמאל חדש המאפשר למפלגת העבודה לעמוד על שלה, המהווה משקל נגד לשיח הלאומני-משיחי וזאת כנגד ביקורת צולבת ממובילי השיח בתקשורת ובכלל שהפכו אותו למושא לעג.
שלי יחימוביץ': מי יעז לומר לה בפניה שמפחדת היא? פעילותה בכנסת בחקיקה, בעתירות לבג"צ וההתעקשותה על התנהלות שקופה ואתית ולמרות הביקורת על התמדתה ועיקשותה.
עמיר פרץ: מוכיח כי למרות הלעג על התאמת אזרח לתפקיד בטחוני, הוביל תהליכים שהיום כולם מבינים עד כמה היו היסטוריים.
זוהיר בהלול: ערבי, חבר מפלגת העבודה ומתוכה במחנה הציוני המכוון אל המרכז והימין הרך - לזה יקראו פחדן? מייצג באופן אמיץ את הצורך והיכולת להכיל קולות ומגזרים מכלל הקשת של החברה הישראלית בתוך מפלגת העבודה.
יעל כהן-פארן: חבר כנסת ירוק, עדין אינו מתקבל באופן מסביר פנים והיא חלוצה לפני המחנה.
יוסי יונה: מהווה קוץ בבשרם של חברי מפלגה רבים, אך פועל בנחישות לקידום תפיסה חברתית סוציאל דמוקרטית אמיתית.
מיכל בירן: בפעילותה בתחום אפור כפנסיות וביטוח, לועגת למבקרים על העדר תכליתיות בפעילות האופוזיציה.
איתן ברושי: מייצג את המגזר המושבי-חקלאי החשוב בתןך המפלגה ובהתאם למנדט שהוענק לו וכנגד הלעג שבכך.
כי אלו נבחרי ושליחי ציבור במפלגה הרואה עצמה מייצגת עם ולא מגזר וככאלו אסור להם להתנגד אוטומטית לשלטון רק כי מצופה מהם ומניב רייטינג. נבחרים שהוכיחו כי הם פועלים למען מטרה ולא כנגד אדם או רעיון ומתוך מחוייבות לאמת הרעיונית שלהם ולא מתוך כניעה לתרבות של שיימינג המבטיחה רייטינג מיידי.
אז נראה כי הוכח שנבחרי הציבור ומפלגת העבודה בכלל היא תנועה של מעשים ולא של דיבורים.
