להציל את מפלגת העבודה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב ראשון, 10 אפריל 2016 19:58
- מחבר\ת יורם צברי
להציל את מפלגת העבודה
בעידן הרייטינג ותרבות העטיפה, הקיום של מפלגה כמו מפלגת העבודה, תנועה חברתית פוליטית אשר הוקמה על מנת לקדם אידיאולוגיה סוציאל דמוקרטית עם משנה סדורה ומפורטת בכל תחומי החיים שלנו במדינה, הוא קשה עד בלתי אפשרי.
אם נשאל את אזרחי ישראל בארבע עיניים ובחדרי חדרים, האם הם בעד חתירה לפתרון מדיני, ביטחון אישי, ביטחון תעסוקתי, ביטחון בריאותי, ביטחון תזונתי, חינוך חינם, ערבות הדדית, בקיצור האם הם בעד שהמדינה תיקח אחריות על אזרחיה, רובם ככולם ישיבו בהן גדול ורבתי.
לא בכדי, בשונה ממפלגות אחרות, למפלגת העבודה קהל גדול של תומכים פעילים, חברי מפלגה וותיקים ונאמנים, אנשי שטח ומנהיגים מקומיים מכל רחבי הארץ, שבמשך שנים רבות נרתמים ופועלים בהתנדבות למען המפלגה.
פעילי השטח והמנהיגים המקומיים של מפלגת העבודה שמהווים את "צבא הקבע והמילואים" של המפלגה, באים מכל שכבות האוכלוסייה, שכירים ועצמאים, הנדסאים ומהנדסים, עורכי דין ורופאים, אנשי אקדמיה ועובדי מדינה ומקיימים בהתנדבות פעילות שוטפת בסניפי המפלגה בכל הארץ, מדן ועד אילת וזאת במטרה לשמר את התשתית האידיאולוגית של מפלגת העבודה.
אלא שבשנים האחרונות עם התפתחותה של תרבות הרייטינג והעטיפה, השתנו גם כללי המשחק הפוליטיים, ולמפלגת העבודה, הנשענת על משנה אידיאולוגית סדורה, צצו וקמו מתחרות חדשות בדמותן של מפלגות "איש אחד", מפלגות מוטות רייטינג ועטופות יפה, נטולות דרך, ערך וחברי מפלגה פעילים, וכמו בכל שיווק אגרסיבי של מוצר צריכה בסיסי, בראשן ניצבים ללא בחירות וללא כל מערכת דמוקרטית בסיסית, פרזנטורים מוכשרים מתוך כוונה למכור להמון "פתרון" או "משיח" באמצעות יכולת ורבאלית, רטוריקה וטרמינולוגיה נכונים.
בעידן החדש, אין צורך באידיאולוגיה ומצע, הפרזנטורים באמצעות ספינים ולהטוטים יחצניים מסיחים ומסיתים את דעת הקהל ויוצרים את האצטלה הנדרשת להסתרת ה"אין אידיאולוגיה".
כך פועלות יש עתיד, עם יאיר "אין מפלגה ואין אידאולוגיה" לפיד, כולנו עם משה "תהיו כחלונים" כחלון, ישראל ביתנו עם אביגדור "כל הערבים בוגדים" ליברמן, מפלגות שבראשן פרזנטור - דיקטטור אחד, אשר לא נדרש להתמודד עם חוקה, מוסדות מפלגה, בחירות מקדימות והתמודדויות פנימיות, כאשר הוא ורק הוא המלך המושיע, הקובע, ברצותו ימנה ברצותו יפטר.
הליכוד, בבחירות האחרונות, על מנת להתמודד עם מפלגות ה"איש אחד", לא חשף את המצע שלו, דילג מעל ראשם של חברי הסיעה והמפלגה, ומיקד את מערכת הבחירות שלו רק סביב יכולת הפרזנטציה של בנימין נתניהו, שבאמצעות רטוריקה של פחד ובחירת מילים מתאימה "השמאלנים שכחו להיות יהודים", "הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות" הצליח לשרוד את מערכת הבחירות.
הבית היהודי שניסה לעקוף, ללא הצלחה, את מוסדות המפלגה ולהצניח "כדורגלן", כשל בבחירות.
ומפלגת העבודה, כמו מפלגת העבודה בשנים האחרונות, במקום להוביל את המערכת הפוליטית ולהעביר את ההתמודדות למגרש שבו יש לה יתרון יחסי, נגררה אף היא למגרש החדש, ועל מזבח הרייטינג והעטיפה, ביצעה מספר מהלכים שנועדו לכאורה, לתת מענה למפלגות ה"איש אחד" תוך כדי פגיעה אנושה בנכס האסטרטגי החזק ביותר שלה והוא "צבא הקבע והמילואים".
כדי להתמודד כאמור, עם מפלגות "איש אחד" שמתנהלות כדיקטטורה לכל דבר ועניין, מפלגת העבודה, באמצעות שינויים בחוקה, עקפה את המוסדות הדמוקרטיים שלה על מנת להצניח להנהגת המפלגה חבורה של פרזנטורים מהתקשורת, מהאקדמיה ומהמחאה החברתית.
יושבי הראש של המפלגה, ביצעו מחטפים אנטי דמוקרטיים, שינו את חוקת המפלגה באמצעות הוראות שעה, ביטלו את המחוזות הגאוגרפיים, ביטלו את תקופת האכשרה הקבועה בחוקת המפלגה, וכל זאת על מנת לאפשר לכל דכפין וידוען להתמודד בפריימריז ולהיבחר על חשבון המנהיגים המקומיים של המפלגה.
כדי להשלים את המהלך, סניפי המפלגה ברחבי הארץ נסגרו ויובשו תקציבית, ואנשי הקבע, המילואים והמנהיגים המקומיים של המפלגה הופקרו ביום הבחירות ללא "תחמושת".
אלא שהציבור בסופו של יום, "לא קנה" את המהלך, וכשהבחירה היא בין פרזנטורים ממפלגות שונות, הציבור מעדיף את הפרזנטורים החדשים, ואם הכול חלול, נבוב ונטול אידיאולוגיה, הציבור מעדיף ללכת על העטיפה היותר יפה ויותר סקסית של יש עתיד ושל ישראל ביתנו.
התוצאות בשלושת מערכות הבחירות האחרונות ובמיוחד המגמה בסקרים האחרונים לא מותירות ספק, מפלגת העבודה נחלשת עד כדי חשש לקיומה.
כדי להתאושש וכדי שלמפלגת העבודה יהיה סיכוי לנצח בבחירות הקרובות, עלינו להחזיר את המערכה למגרש שבו יש לנו יתרון יחסי, למגרש שבו צבא הקבע והמילואים של המפלגה יוכל לבוא לידי ביטוי מול המפלגות הדיקטטוריות, עלינו להחזיר את הכוח לשטח, למנהיגים המקומיים ולהליכים הדמוקרטיים של המפלגה.
כדי לחשוף את מפלגות ה"איש אחד" במערומיהן, מפלגת העבודה צריכה להציג לעם אלטרנטיבה דמוקרטית הוגנת ומהוגנת.
מול "נשף המסכות" של יאיר לפיד, כולנו וישראל בתנו, מפלגת העבודה צריכה לקיים פסטיבל דמוקרטי שבו חברי מפלגה וותיקים ונאמנים מכל הארץ, מכל הגוונים והרבדים מתמודדים על מקומות ריאליים לכנסת.
לפיכך, בימים אלה, חבורה גדולה של חברי מפלגה וותיקים ונאמנים, מנהיגים מקומיים מכל הארץ, פועלים ומחתימים מאות רבות של חברי וועידה על הצעת החלטה להכריז לאלתר על שינוי שיטת הבחירות של רשימת העבודה לכנסת ולהחזיר את הבחירה לכל המחוזות הגאוגרפיים של המפלגה.
אנחנו מאמינים שאם מפלגת העבודה, כבר בשנה הקרובה, תקיים במשך שבעה שבועות, הליך של בחירות מקדימות למועמדי המפלגה לכנסת בלפחות שבעה מחוזות גאוגרפיים שונים ברחבי הארץ, לדוגמא, בשבוע הראשון ייבחר נציג המפלגה לכנסת במחוז באר שבע, בשבוע השני במחוז חיפה, בשבוע השלישי במחוז ירושלים וכך הלאה, שבעה מחוזות גאוגרפיים שישוריינו מראש במקומות ריאליים ברשימת העבודה לכנסת הבאה, מפלגת העבודה תעלה לראש סדר היום הציבורי, כמגדלור דמוקרטי בתודעה של העם היושב בציון, וסוף סוף תהווה אלטרנטיבה דמוקרטית צודקת והוגנת לדיקטטורות של מפלגות ה"איש אחד".
בתום הפריימריז, שבעה מנהיגים מקומיים שבאופן טבעי מחוברים ומחויבים לציבור הבוחרים שלהם במחוזות השונים ברחבי הארץ, יפעלו יחד וכל אחד במחוז הבחירה שלו, על מנת להוביל את מפלגת העבודה למקומה הטבעי בקדמת הבמה של הפוליטיקה הישראלית.
יורם צברי, קריית אתא
