תוכנית הפרדה לאומית

יועז הנדל, ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, פובלציסט והיסטוריון מפרסם "תוכנית מדינית" משלו והמנסה לקחת בחשבון את אילוצי המציאות בישראל, ברשות הפלסטינית ובעולם ומתוך הכרה כי כנראה "... לא ניתן לחתום על הסכם בין שני העמים ...".

התוכנית מובאת כאן במלואה כחומר קריאה חשוב להבנה טובה יותר של קוו המחשבה במה שמכונה "מחנה הימין" ואולי שלא כולו עשוי כמקשה אחת.

תכנית הפרדה לאומית

ימי בחירות מלאים בהבטחות וסיסמאות שאי אפשר לממש: שלום אוטופי או סיפוח מלא של יהודה ושומרון. חלק מהמפלגות מעדיפות להגיע ללא מצע. ערפל קרב כדי לא לאבד בוחרים. לכן אני בוחר לפרסם הצעה כתחליף לשתיקת הבחירות:

1) לא ניתן לחתום על הסכם בין שני עמים שישים קץ לסכסוך בין ישראל לפלסטינים.

2) האינטרס הציוני הוא מקסימום שטח עם מינימום פלסטינים.

3) אין סטטוס קוו. זו המצאה. המציאות בשטח משתנה כל הזמן. ירושלים שבה אין משילות הולכת לאיבוד.

4) לקהילייה הבינלאומית (נאהב או לא) יש חלק בעיצוב המציאות באזור. עם לבדד לא ישכון.

5) אין ארץ ישראל השלמה - 40% מיהודה ושומרון נמצא בשליטת הרשות הפלסטינית, אין שם ולו יהודי אחד.

6) סיפוח של כלל השטחים מחייב מתן אזרחות מלאה לכלל הפלסטינים. המשמעות היא נזק כלכלי אדיר (תשלומי ביטוח לאומי והשקעות בתשתיות) וסכנה למדינה דו לאומית. ללא קשר למספרם.

7) עזה היא מדינת אויב נפרדת שעדיין לא התנתקנו ממנה עד הסוף.

עכשיו המסקנות:

1) ישראל צריכה להיפרד מהפלסטינים בלי להמר/לוותר על שטח שעלול להפוך לרצועת עזה.

2) האפשרויות הן החלטות הן חד צדדיות או תהליך אזורי כולל בשיתוף פעולה עם ארה"ב ובמידת האפשר מדינות אירופה שמסוגלות לחשוב מחוץ לקופסה (יש לפחות 2 כאלה).

3) קווי 67' לא קיימים יותר.

איך נפרדים:

תוכנית ההפרדה של בנט היא אידאל לו רק היה ניתן לממש אותה, ולהסביר מה קורה בצד הפלסטיני.

תוכנית ההפרדה של עמר בר לב (חזרה לקו גושי ההתיישבות) מחייבת הימור שאין שום הגיון לקחת אותו.

תוכנית ההפרדה הלאומית - הצעה:1) סיפוח גושי ההתיישבות בתהליך מדורג (בתחילה גוש עציון) - 12% מהשטח באיו"ש.

2) בתמורה שדרוג מעמדה של הרשות הפלסטינית. יצירת רצף טריטוריאלי לפלסטינים על בסיס שטחי A+B.

3) הרשות תהפוך למדינה מפורזת בגבולות זמניים, אם ירצו יהפכו לאימפריה הפלסטינית.

4) השטח שנמצא מחוץ לגושים ומחוץ לשטחי הרשות (48%) יחשב לשטח מחלוקת. כיום מתגוררים שם מאה אלף ישראלים ומאה אלף פלסטינים. כל אחד יישא באזרחות של מדינתו. השליטה הביטחונית שם תישאר של צה"ל.

5) מדינת ישראל תשקיע בבנייה בגושי ההתיישבות ותאפשר אורח חיים נורמלי לישראלים שגרים מחוץ לגושים. הרשות והקהילייה הבינלאומית ישקיעו בחיזוק הפלסטינים.

6) בכל מקרה של איום צבאי/טרור ישראל ראשית לפעול בכל השטח הפלסטיני כדי להגן על עצמה.

7) הרשות הפלסטינית לא מחויבת להכיר בישראל. אין פתרון לסכסוך. אין מענה לסוגיית הפליטים וירושלים. אם הפלסטינים יצליחו לפרוח ולשגשג בגבולות הזמנים ניתן יהיה לקיים משא ומתן. אם לא המדינה הזו תתמוטט.

8) השכונות שמחוץ לגדר ההפרדה בירושלים (דוגמת מחנות הפליטים קלנדיה ושועפט) - אליהן ישראלים לא נכנסים בצו אלוף, יצאו מהתחום המוניציפלי של ירושלים. אין שום היגיון בתשלום כספי ביטוח לאומי ומתן אזרחות לתושבים שם.

9) חזון עתידי: תוכנית אלון מצומצמת בהתאם לבנייה בשטח.

יתרונות:

• יוזמה ישראלית שמקדמת את שני הצדדים בצעדים קטנים ללא הסכמי שלום גדולים שלא ניתן להשיג.
• הכרה במגבלות ובצרכי הצד השני.
• צמצום הסכסוך ל-48% הפרדה בין העמים על בסיס דמוגרפיה.
• מניעת מדינה דו לאומית.
• נרמול גושי ההתיישבות.
• אין פינוי ישובים.
• כל צד יכול לטפח את חזונו ואת תוכנית השלבים שלו.
• הכרזה על המהלך כצעד ביניים שמשמעותו גם אפשרות למשא ומתן עתידי.

חסרונות:

• פעילות פלסטינית בזירה הבינלאומית כמדינה (מתרחש כבר היום).
• טרור מצד הפלסטינים (זכות תגובה מלאה של צה"ל).
• התנגדות של שחקנים בקהילייה הבינלאומית שרוצים נסיגה לקווי 67' (הגדרה המהלך כצעד ביניים).

============================

פורסם במקור בעמוד הפייסבוק של יועז הנדל.

• קודם
• הבא