בשנה החדשה, העיקר לא לפחד כלל

תקופת כהונתו של היו״ר החדש, בוז׳י הרצוג עברה את 100 הימים מזמן ומתקרבת לשנה. האם אנחנו יכולים להבחין בשינוי של ממש במעמדה של המפלגה ? בחדות המסר שלנו ? בחזון חדש ? האם קיים ביטוי למאמצים שנעשים בסקרים שמתפרסמים מידי פעם ? לא ולא. מפלגת העבודה מדשדשת לה בין 10 ל-15 מנדטים (בסקרים) כאשר בבחירות אמת, לרוב אנחנו זוכים בפחות מנדטים מאשר בסקרים.

מן הראוי לאתגר את הקוראים לבדוק האם נעשתה פעילות כלשהיא של הנהגת המפלגה אשר הייתה לה השלכה אפילו הקטנה ביותר על המעמד שלנו כלפי חוץ, בציבור הרחב.

אומנם אי אפשר לטעון שלא נעשית פעילות כי נעשית פעילות בתקשורת כל הזמן אך אני מתכוון לפעילות שיש לה תוצאות של ממש. נכון, גם נעשו ונעשים מאמצים בתוך המפלגה, חלקם תמוהים, חלקם חסרי תוחלת, מעטים בעלי משמעות של ממש מלבד ניסיון חוזר ונשנה (ומוכר מיושבי ראש קודמים) לחזק את מעמדו של היו״ר על חשבון המוסדות האחרים של המפלגה. כבר 7 שנים אנחנו עם אותה לשכה (מעניין איך קבלנו את התואר של המפלגה הדמוקרטית ביותר) ועם ועידה שחלקה הפעיל, לרוב לא נבחר כאשר יש מאמצים של ההנהגה להוסיף עוד אנשים באמצעות צירופים (ז.א. מינויים אישיים). מועד בחירתו של המזכ״ל נדחה שוב ושוב, עד שיקרה מה ? עד שימצא מועמד נוח יותר ? בינתיים החלטות מרכזיות מתקבלות ככל הנראה בעיקר על ידי המנכ״ל שלא נבחר, ראש המטה האישי של היו״ר.

חוסר היעילות של הנהגת המפלגה הנוכחית מול האתגרים האמיתיים של המדינה בא אחרי כהונתה של יו״ר הקודמת שבחרה לא להקשיב לאף אחד. החזון הטוב אך הממוקד מידי שהציגה לא הצליח לכסות על הזנחה כמעט מופגנת של הנושא המדיני שקם עלינו כל פעם מחדש. גישתה הלעומתית ללא צורך בתחום הכלכלי, יחד עם הקושי שלה לקבל עיצות, פעל לרעתה, חשף את מנהיגותה הבעייתית וגרם לכך שהשגנו 15 מנדטים בלבד כאשר אפילו מצביעי מפלגה הותיקים נטשו אותנו.

מדינת ישראל נמצאת ללא ספק במשבר מנהיגותי קשה כאשר ברור לכולם שלו הציבור (וחברי הכנסת כנציגי הציבור) היה רואה אלטרנטיבה של ממש, הבחירות היו מתקיימות מחר או לכל היותר מחרתיים. איך יתכן שאנחנו כמפלגה שהקימה את המדינה ומתיימרת להיות מפלגה שלטון לא מסוגלים להעמיד אלטרנטיבה אמיתית לתפקיד ראש הממשלה ? אני לא מתכוון לכך שבוז׳י לא מתאים – לא ולא. אני מתכוון לכך שהציבור הרחב, כולל חברי הכנסת, לעת עתה לא רואים בו מועמד לתפקיד ראש הממשלה. קשה להתווכח עם עובדות. אז בהחלט יתכן שנשיא ארה״ב רואה ביו״ר שלנו אלטרנטיבה לביבי אך עד להודעה חדשה מי שמחליט על אלטרנטיבות שלטוניות בישראל הוא הציבור הישראלי.

במצב הנוכחי, כאשר אין באופק ״אביר על סוס לבן״ שיכול להוציא אותנו מהתקיעות שלנו, קיימות לפחות שתי אפשרויות: לקבל את הדין, לחיות עם העובדה שבוז׳י הרצוג, עם כל כשרונותיו (ויש לו, ללא שמץ של ציניות) ככל הנראה לא יהיה רוה״מ הבא אחרי הבחירות הבאות. בדרך לשם כמה מחברי הכנסת שלנו יצטרכו, ככל הנראה, לוותר על מקומם גם אם הם היו טובים ואו אפילו טובים מאוד. בהחלט יתכן שאנו ניכנס לממשלה על רקע עימות פנים-מפלגתי חדש (ותמידי) בין אלה שבעד כניסה לממשלה ואלה שנגד וכמו תמיד, היו״ר יקבל את רצונו. כתוצאה מכך עוד 20,000 חברים יעזבו את המפלגה, בנוסף ל-20,000 שכבר הלכו לפניהם.

ובכל זאת, מה האלטרנטיבה ? מה ניתן לעשות ? הדרך היחידה בה אנחנו יכולים לקדם את המפלגה ואת היו״ר הנוכחי להישגים בעיני הציבור הרחב היא על ידי הקמת מנהיגות קבוצתית, תומכת החלטות שנוטלת על עצמה חלק ניכר בפעילות המפלגה מול הציבור, לצד היו״ר. זאת בתאום הדוק עם הסיעה ותוך חלוקת העבודה על מנת לוודא שכולם “on message” .

הכוונה לממשלת צללים שלא מחפשת קונצנסוס על מנת לגנוב קולות ממפלגות אחרות על ידי התקרבות לעמדותיהן אלא תציג עמדות ברורות, מחדשות ואמיצות בכל הנושאים שעומדים על הפרק. רק אם הציבור יבין ששדרת הניהול של המפלגה רחבה ושיש לנו, מלבד הסיעה המצויינת, אנשים טובים ליד היו״ר שמסוגלים לנסח חזון רלוונטי עדכני וחכם בכל התחומים בדגש על הדיור, התחום הכלכלי-חברתי והמדיני-ביטחוני, ולהעמיד משקל נגד מול נציגי הקואליציה בכל עת ובכל מקום, רק אז נוכל לקוות שהציבור יראה במפלגת העבודה ובמי שעומד בראשה אלטרנטיבה שלטונית באמת.

אם המפלגה לא תצא בזמן הקרוב מהשיתוק שאוחז בה, שיתוק שנובע מפחד להתעמת ולהילחם לא רק על הרעיונות הסוציאל-דמקורטים אלא גם על זכויות האדם והאזרח ועל הצורך להגיע להסדר עם השכנים, היא תוזמן בסוף השנה להקרנה חגיגית של הסרט ״אפס בהצבת חזון״.

• קודם
• הבא