יעד מדד ג'יני לצד יעד הגירעון

 ההגינות מחייבת לומר כי שר האוצר יאיר לפיד ירש את הגירעון התקציבי הזה - פרי הבאושים של המדיניות החברתית־כלכלית הכושלת של קודמיו. אך את ריקי כהן הידיעה הזו אינה מנחמת, ונשאלת השאלה כיצד ניתן לגשר על הפער הזה.

 אפשרות אחת היא להתחיל לדבר על התמונה המלאה. בארבע השנים האחרונות הממשלה סיפרה לנו הרבה על נתוני מקרו, תמ"ג, יחסי חוב־תוצר ודירוגי אשראי. לעומת זאת, כמעט ולא שמענו על התוכניות למאבק בעוני, או על "ההישגים" של ישראל במדד ג'יני, שמודד אי שוויון בחלוקת הכנסות, ובשנים האחרונות מצביע על כך שאי השוויון בישראל גבוה בהרבה ביחס למדינות OECD. מעבר לדיבורים, יש לעגן יעדים חברתיים אלה ואחרים בחקיקה, שתחייב את הממשלה לתת דין וחשבון על מצבה גם בתחומים הללו. אדוני שר האוצר, אתה מסביר שעלינו לספוג את הגזירות עכשיו כדי שבעתיד יהיה כאן טוב יותר: בוא ותוכיח שאתה באמת מתכוון לזה.

תקציב המדינה הוא הכלי המרכזי שבאמצעותו מוציאה הממשלה מן הכוח אל הפועל את משנתה, ומלבדו היא מפרטת ומתחייבת ליעדים מקרו־כלכליים: יעד הגירעון ויעד האינפלציה. היעדים האלה כמותיים ומדידים, ובסוף תקופת התקציב אפשר לדעת אם הצלחנו לעמוד בהם או לא. בכל הנוגע ליעדים חברתיים, לעומת זאת, נמנעות הממשלות מלהתחייב, ומסתפקות בדרך כלל בהצהרות עקרוניות וכלליות אודות חשיבותם. שוב אנו רואים הפרדה מלאכותית ומתעתעת בין הצד הכלכלי "המדעי", הכמותי והספציפי, לבין הצד "החברתי", המסתפק בהצהרות פומפוזיות. התוצאה היא שאחרי שחיקת הכסף עוקבים הגופים הכלכליים בדריכות, ואילו שחיקת האנשים ומדד ג'יני מעניינים קצת פחות.

הצבת יעדים חברתיים בחקיקה חשובה מכיוון שהיא מעגנת באופן אמיתי את המחויבות של הממשלות לחתור אליהם, ויוצרת תמריץ נכון להתווייתן של תוכניות ארוכות טווח המתוקצבות באופן הולם לשם השגתם.

מעבר לכך, חובת הממשלה להניח אותם על שולחן הכנסת לצד הצעת התקציב תאפשר את קיומו של דיון ציבורי רציני ומעמיק ‏(וביקורת ציבורית אפקטיבית‏) במדיניות החברתית של הממשלה, שבמקרים רבים מדי נותרת כללית, עמומה או סתם חסויה. באמצעות דיווח שנתי של הממשלה לכנסת באשר לעמידתה ביעדים החברתיים היא אף תשכלל את מלאכת גיבוש הצעת התקציב של השנה הבאה, שתיעשה בזיקה ישירה לממצאים אלה. כך נגדיל את הסיכוי שבצדו של הדיון ‏(החשוב‏) על יעד הגירעון יתקיים דיון רציני גם על יעדי העוני, אי השוויון והתעסוקה.

רבות מהמדינות המפותחות, דוגמת ניו זילנד ובריטניה, מקפידות לקבוע יעדים חברתיים תוך שילוב תוכניות פעולה מפורטות והנהגת חובת דיווח לגבי השגתם. אמנם ישנה שונות בין המדינות באשר לקצב השגת היעדים, אך בכל המקרים ניתן לזהות מגמת חתירה לעברם.

המלצות למדיניות דומה גם במדינת ישראל פורסמו בעבר לא אחת, בין היתר בדו"ח העוני של הביטוח הלאומי ‏(2012‏), על ידי ועדת טרכטנברג ‏(2011‏) ועל ידי המועצה הלאומית לכלכלה ‏(2007‏). המלצות המועצה הלאומית לכלכלה אף נתקבלו על ידי הממשלה שכיהנה אז אך לא יושמו, ומאז מעדיפות הממשלות שלא לקבוע יעדים דומים, מחשש שלא יעמדו בהם.

הצבת יעדי מדיניות חברתיים מוגדרים ובצדם תוכניות ביצוע מפורטות תחייב את הממשלות לבחון את הגירעון הכלכלי, אך גם את הגירעון החברתי. קיצוץ בקצבאות, למשל, ייבחן לא רק דרך התקציב שייחסך לקופה הציבורית אלא גם כנסיגה מיעד אי השוויון ופגיעה במרקם החברתי.

בסופו של דבר, תקציב של מדינה אינו יכול להתבסס על שיקולים כלכליים גרידא, ועליו לכלול גם את ההיגיון והחזון שמנחים את החלטותיהם של מעצבי המדיניות. כך נדע שגם אם ניאלץ לשלם עתה מחיר יקר, תרתי משמע, נדע שהשינוי שמובטח לנו הוא מכורח החוק.

-------------------------------------------------------------

פורסם במקור, באתר דה-מרקר.