46 שנים למלחמת ששת הימים
Thank you for rating this article.השבוע ציינו 46 שנים למלחמת ששת הימים. בעיני זו מלחמה שטרם הסתיימה. שישה ימים של הישגים צבאיים מזהירים התחלפו ל-46 שנים של עיוורון מדיני מתמשך. אומרים שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים, ואני טוען שמדיניות חייבת להיות המשך המלחמה, אחרת נלחמנו לשווא. ישראל שילשה את גודלה במלחמה ההיא, אך לא השכילה למנף את הניצחון האדיר להישגים מדיניים ולקביעת גבולות קבע. מלבד השלום האמיץ עם מצרים שהעניק לנו 30שנה של שקט בגזרה הדרומית ופינה משאבים רבים להשקעות במקומות אחרים, ישראל קפאה על שמריה.
מקורו של הקיפאון הזה בעובדה שלא השכלנו להבין שהניצחון במלחמת ששת הימים קיבע סופית את ניצחון הציונות. אם בתכנית החלוקה מ-1947 הציע העולם ליהודים מדינה על 55% משטחה של ארץ ישראל המנדטורית, מאז 1967 מכיר העולם במדינת ישראל כביתו של העם היהודי ב-78% מאותו השטח. זה הניצחון הגדול, וזו ההחמצה הגדולה. ישראל היא עובדה קיימת שלא ניתן לערערה. אנחנו מדינה חזקה ונדע להגן על עצמנו מכל גבול ומכל מצב. ולמרות שכולנו יודעים את זה, אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו החלשים בסיפור הזה.
מלחמת ששת הימים לא תסתיים עד שלא נחלק את הארץ ונקבע את גבולותינו הסופיים והברורים. גבולות פיזיים וגבולות מוסריים. ספירתם של ששת הימים שנמתחו ל-46 שנים תיפסק רק כאשר תקום מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. אין לנו דרך אחרת לשמור על החלום הציוני, אין לנו פיתרון טוב יותר על מנת לשמור על ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. הורי לא עלו מתימן לארץ ישראל בשביל מדינה שאינה ביתו של העם היהודי. הם לא חלמו על שטח או על אדמה, הם חלמו על בית בטוח עבורם, עבור משפחתם ועבור עמם.
וכעת שתי האפשרויות ברורות: מדינה פלסטינית לצד ישראל, או הפיכת מדינת ישראל למדינה פלסטינית. ניצחון או הפסד. הבחירה בידינו.
----------------------------------------------------------------
הטור פורסם במקור בעמוד הפייסבוק של ח"כ כבל.
