מדינת שחור-לבן

היו הייתה פעם עיר ושמה בית שמש. בית שמש הייתה, פעם, עיר חילונית. היא לא כזאת היום. ראש העיר שלה דתי, רבים מחברי המועצה דתיים וכך גם מרבית הגנים ובתי הספר (אם איני טועה, נשאר רק בית ספר יסודי חילוני אחד). כך הפכה לה בית שמש את עורה והשאירה את החילוניים עם פה פעור וטלפון בהול למשרד התיווך הקרוב תוך שהם צועקים "תקבע מחיר על הבית, תיקח את העציץ מהשכנה, קח גם את הגינה, רק תן לי להסתלק מכאן כמה שיותר מהר, אני לא יכול לחיות ככה".

סיפורה של בית שמש הוא הרבה דברים, בשבילי הוא חיזיון. למה חיזיון? כי מה שאתם רואים שם, אולי ואני מדגיש אולי, יקרה יום אחד כאן. כן כן, כאן אצלכם מתחת לבית, ליד הגינה, מחוץ לבריכה וליד הספרייה. זהו סיפור על שסע רחב ועמוק, שקיים לאורכה ולרוחבה של המדינה ומשסע בנו כל פעם קונפליקט חדש ודילמה חדשה. כל פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מהלכים על חבל דק, על הקצה, נזהרים בלשוננו ומבקשים לחוות את דעתנו בלי שאף אחד ייפגע. אלא ש, אין נוסחת קסם וגם הפעם, המאמר הזה, שבטח ייקרא רק על ידי כמה עשרות אנשים, יגרום לגלגלים שם בקופסא לעבוד ואז, או שתהנהנו עם הראש חזק בהסכמה, או שתסננו קללות ומילים על מי אני ומיהי משפחתי ומה הוא רוצה והוא פוגע באחדותה של ישראל, בצביונה ובמהותה.

אבל, לא יעזור לכם כלום, השסע הזה חי, קיים ואולי גם הולך ומתעצם. כדאי וחשוב שנדבר על זה, עכשיו ולא אחר כך. שאיש לא יקום יום אחד וישאל איך זה קרה ולמה. זו לא מכת ברק. התשתית מותקנת, התהליך קורה לאיטו, תפקחו עיניים ותסתכלו. השסע הזה עוסק במאזן בין חילוניים לדתיים. אני לא מדבר פה על מה עדיף להיות, כי איש הישר בעיניו יעשה. אני גם לא מדבר על איזושהי מלחמה, שמתקיימת כיום בין חילוניים לדתיים. אני דואג הרבה יותר מדבר אחד – דמוגרפיה.

הדאגה שלי, שנשמעת מאוד פומפוזית, מלאת אורות וצלצולים, יש הרבה מאוד מאחוריה. אולי היום אתם לא רואים את זה, חכו כמה עשרות שנים.

הכל מתחיל, כמו הרבה קונפליקטים אחרים, בהקמת המדינה. מדינת ישראל קמה כמדינה יהודית דמוקרטית. ככזאת היא מאפשרת חופש ביטוי, חופש הבעת דעה, חופש דת, חופש עיתונות וכו'. לכולנו ברור מהי מדינת דמוקרטית ומה משמעותה, העניין מתחיל להסתבך כשמדברים על מדינה יהודית. חילוני מול חילוני, דתי מול דתי וכמובן שחילוני מול דתי לא מצליחים וכנראה גם לא יצליחו להגיע לעולם ובאופן מוחלט להסכמה מהי מדינה יהודית, מה היחס שצריך להינתן במדינה יהודית בין התנ"ך והתלמוד לחוקים המודרניים, מה היחס בין איסורים מן המקורות למתירנות מודרנית? עד כמה צריך לאפשר לחברה להיות מודרנית? עד כמה צריך לאפשר חופש כשהוא מתנגש עם ערכי יהדות בני אלפי שנים? אנחנו, שכל חיינו תמיד אמרו לנו בגאווה כמה נפלא שיהדות היא גם דת וגם לאום, צריכים להתחיל להבין שעם כל הנפלא הזה הוכנסנו לתסבוכת, אשר ספק אם ניתן לצאת ממנה (וזה עדיין לא אומר שאיני שמח שאני יהודי, להפך). התסבוכת הזאת מובילה לכך, שכל קבוצת אוכלוסייה שנמצאת פה, מושכת את שמיכת היהדות לכיוון שמשרת את האינטרסים שלה בצורה הטובה ביותר, תלוי בסיטואציה.

אם אתם שואלים "מה הוא רוצה הטמבל הזה" תפתחו רגע חלון ותסתכלו החוצה, מה אתם רואים? תקדישו דקה למחשבה על המקום בו אתם חיים, מה מאפיין אותו? מה הצביון בו? איך אורח החיים שלכם עד עכשיו? ואיך האיכות? זה לא משנה אם אתה חילוני או דתי, את המשך המאמר תקרא/י אחרי שחשבת על זה ואז תבין/י מה הבעיה הגדולה שעלולה להיווצר, או שתשמח/י כי דברים יכולים להסתדר כפי שאת/ה רוצה.

במדינת ישראל אסור לפתוח בתי קפה בתשעה באב. הגיוני? תלוי את מי שואלים. במדינת ישראל אסור ליהודים למכור חמץ במהלך חג הפסח הגיוני? תלוי את מי שואלים. במדינת ישראל מכבדים את יום הזיכרון בצפירה. מקובל על כולם? ישנן טענות כי זה מנהג לא יהודי וכי ישנן דרכים טובות יותר להנציח את הנופלים. במדינת ישראל הומו לא יכול להתחתן עם הומו כי זה אסור על פי התורה. הגיוני? האיסור לא קיים כמעט באף מדינה מערבית מודרנית, אבל תלוי את מי שואלים. במדינת ישראל אין דבר כזה בכלל נישואים אזרחיים ולכן, נאלצים המעוניינים להוציא כסף רב ולנסוע לקפריסין. הגיוני? תלוי את מי שואלים. במדינה הזו עורכים את מצעד הגאווה גם בירושלים, הבירה הקדושה. הגיוני? צדקתם, תלוי את מי שואלים. זה רק קצה הקרחון, יש עוד כל כך הרבה דוגמאות שמראות לכם שהמדינה הזאת, בניגוד לאחרות, שונה. יש בה נסיון להידמות גם למדינת יהודית בפן הדתי, גם למדינה יהודית בפן הלאומי וגם למדינה דמוקרטית במובן המערבי. הערבוביה הזאת יוצרת בישראל מרקם חיים עדין מאוד, מן סטאטוס-קוו של חיה ותן לחיות. הסטאטוס קוו הזה יחסית עובד. המדינה מגיעה להישגים. אנחנו, כשאין מלחמות וטילים, מצליחים ליהנות, לחיות חיים איכותיים, להצטרף ל OECD, לייצא תוצרת מדהימה, לבלות בלילות והכי חשוב לחיות על פי רצוננו, על פי תפיסת החיים שלנו, ולהשתייך למקום מסוים ששם אנחנו מרגישים שיש עוד אנשים דומים לנו.

השאלה הגדולה היא האם כולם מרוצים? האם כלל קבוצות האוכלוסייה מרוצות מהמצב הקיים? לדעתי חד משמעית לא. ולמה הכל מצליח בכל זאת להישמר? בגלל מאזן דמוגרפי. בישראל רוב המדינה חילונית. ככזו, היא נותנת ביטוי רב ליסוד הדמוקרטי שלה. אין פה עניין להיכנס למקרה כזה או מקרה אחר, זה ממש לא כל מקרה לגופו, צריך להתייחס פה לקבוצות השונות. הרוב החילוני מאפשר למדינה הזאת להיקרא יהודית ודמוקרטית. הוא גם מאפשר לאותם דתיים, אשר בוחרים שלא לשרת בצבא, לא להשתלב בשוק העבודה ולא ללמוד לימודי ליבה לעשות זאת. זה חלילה לא אומר שאין דתיים שעושים זאת, יש המון ותרומתם למדינה רבה מאוד. לא זאת הנקודה.

לפני מספר ימים פרסם פרופסור ארנון סופר מחקר שנקרא "ישראל 2010-2030". תוצאות המחקר לא נעימות לעין ולאוזן. התוצאות מדאיגות. גם אם הן אינן נכונות (קטונתי, איני איש אקדמיה ואיני מבין דבר ב-כיצד לערוך מחקר), כל בר דעת שיבצע מתמטיקה פשוטה והליך חשיבה יגיע לכמה מסקנות ותהיות שלא ימצאו חן בעיניו, או שכן, תלוי את מי שואלים.

במחקר מפרסם פרופסור סופר, כי בשנת 2030 ישראל תהיה מדינת דתית. מדינה דתית אצל פרופסור סופר זו מדינה שהרוב הדמוגרפי שלה הוא דתי, כלומר אחוז הדתיים יהיה גבוה מהאחוז החילוניים. אני מודה, לי זה עושה רע .כחילוני, לא הייתי רוצה שמדינת ישראל תוגדר כמדינה דתית. האם זה פסול? האם זה רע? האם בכך אני בוגד ביהדות? מפנה לה עורף? אני לא חושב שהדת מיותרת, ולא שאסור להאמין, לקיים מצוות וכל מנהג כזה או אחר וכמובן שאיני שונא דתיים. איני גם חושב כי כל הדתיים כולם מהווים נטל על החברה, נהפוך הוא. אבל, ויש אחד כזה, אני חושב את כל זה כי אני אדם ליברלי וככזה אני מקבל שכל איש ינהג בדרכו שלו כל עוד הוא אינו פוגע באחר. הבעיה שלי היא שאינני בטוח שכל הדתיים ליברלים. הנה אמרתי את זה. כאשר הדת מהווה חלק מהמדינה איך אפשר להיות ליברלי? כבר היום קמות צעקות ומחאות לא מעטות על עירוב הדת עם ניהול המדינה, עם חוקיה ועם מדיניותה לגבי סוגיות שונות. מה יהיה אם המדינה תהיה דתית? איך סדר העניינים יתנהל פה? האם הערכים הדמוקרטיים יהיו קודמים למסורת לחוקים, הוראות והגבלות מן המקורות? אני בספק רב.

האם כאשר מפלגה דתית, אשר כיום משתדלת להיות ליברלית ככל יכולתה, גם בכדי להשיג הישגים עבור הציבור אותו היא מייצגת, לא תשתכר מכוחה כשלפתע תהיה רוב? האם זה לא יגרום לה להעביר חוקים דרקוניים שיגרמו לנו, החילוניים, סבל, פגיעה באיכות החיים ותחושה שהמדינה כבר לא בידיים שלנו!? האם זה לא מפריע לכם? האם זה לא יפריע לכם? זה ועוד איך יפריע לכם. ואל תדאגו, יש עוד דוגמאות רבות- האם יקומו יותר בתי מדרש מכספי המדינה מאשר מוסדות אקדמיים? האם למשל מועדוני חשפנות יסגרו כי הדבר אסור על פי הדת? האם אסור יהיה לפתוח קניון, מסעדה ובית קפה בשבת? האם אסור יהיה לנסוע בשבת וייתנו על כך קנסות, או גרוע מכך?

אני לא מתכוון להיסחף לספר 1984, אבל זה לוקח אותי לשם. אני מודאג. מאוד. בנימה יותר אישית, אם נחזור רגע לבית שמש ולרגע שביקשתי מכם להסתכל מחוץ לחלון ולהיזכר בסביבה בה אתם חיים. ביקשתי את זה, כי כשאני שומע על רוב דתי ונזכר בבית שמש אני מפחד שגם הרחוב שלי כבר לא יהיה שלי, ולא בעל הצביון שלי ולא מאוכלס באנשים, אשר אורח חייהם דומה לשלי. חלקכם אולי תקראו לזה גזענות, אבל אנחנו אוהבים לחיות במקומות בהם אנחנו מרגישים שייכים. דמיינו כי נשארתם החילוניים היחידים בבניין. האם יהיה לכם נוח לשמוע מוזיקה, או לראות סרט בקול רם ביום שישי ? ומה עם להזמין חברים ולעשות מסיבה בשבת בבוקר? איכות חיים נקבעת גם בדברים הקטנים ולא רק בחשובים והמהותיים.

לאלו שאומרים אז מה קצת מסורת לא תזיק, ישראל הנוכחית שכחה את המסורת, את הערכים היהודיים וכו' - זו בדיוק הנקודה! זו בדיוק ההתנגשות. חיה ותן לחיות זה משפט כל כך עקרוני במדינה דמוקרטית והוא לא כל כך מסתדר עם דת. כיצד הוא יוכל להתקיים, כשאנשי הדת יהיו רוב במדינה?! האם מיעוט חילוני יזכה להתחשבות? האם שטח המחייה שלנו יצטמצם כי נאבד עוד ועוד "בתי שמש" עד שנתכנס לנו בשטח שיוגדר "שטח חילוני"? האם שם נקיים ריבונות בכל הנוגע לאורח החיים שלנו?

ואם נמשיך לחיות ביחד, האם אחוז המשתמטים יגדל? האם נשלם יותר מיסים כי יהיו עוד הרבה אנשים שלא עובדים? האם כמות המחקרים תרד וכך גם רמת היצוא והתגליות? האם הרבה חילוניים שיהיה באפשרותם, ירדו מהארץ כי הם ירגישו שהמדינה הפנתה להם עורף והחיים נעשו פה הרבה פחות טובים? האם הכוחות האנטי דמוקרטיים יגדלו? האם כבר לא נהיה מדינה דמוקרטית? ויש עוד ועוד ועוד ועוד שאלות שמחשבה כזו מעלה. תחברו את השאלות הללו ותראו שגם אתם שם עמוק בפנים מודאגים.

אז מה עושים? בכנות, איני יודע. קטונתי מלספק פתרונות. ברור לי רק שהייתי הרבה יותר רגוע אם הדמוקרטיה הייתה מוטמעת כבר עכשיו בצורה הרבה יותר חזקה בכל קבוצות האוכלוסייה. כך לפחות ישנו סיכויי שבעתיד הערכים הדמוקרטיים יקבלו מקום של כבוד ולא יינטשו לחלוטין ויוחלפו אך ורק בחוקי הדת והמקורות. חוץ מזה, אני יודע שיש המון דתיים מצוינים שבמצוינים שיכולים לגלות פתיחות והבנה ולהיות ליברלים גם כלפי מי שאורח חייו לא כשלהם. כולי תקווה שהם אלו שיהיו רוב והם אלו שינהיגו מדיניות שקולה, פתוחה ודמוקרטית. אוי לנו אם ניפול לשלטון שהוא או שחור, או לבן כי אז, כנראה, חיינו הולכים להשתנות, לרעה.

בברכת מדינת שחור-לבן, לא רק שחור, לא רק לבן.

• קודם
• הבא