איש הברזל - עמיר פרץ וחשיבות מעורבות האזרחי בבטחוני
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שבת, 24 נובמבר 2012 13:16
- מחבר\ת הפרולטר {אסף הלחמי}
זהו טור תמיכה במועמדות עמיר פרץ לרשימת העבודה לכנסת ה-19 ומתוך התקדים החשוב שהציב בתהליך קבלת ההחלטות והמימוש בעת כהונתו כשר הביטחון והכרעתו (ההיסטורית, ניתן לומר כעת) לטובת מערכת "כיפת ברזל".
למען הבהר, איני משתייך למחנה עמיר פרץ ואין לי דבר וחצי דבר נגד המתמודדים האחרים - אבל בהמשך לראיון עמו, שפרסמה "אמירה לס" במוסף 7 ימים (ידיעות אחרונות, 23.11 - קישור, יעלה בהמשך) מן הראוי היה להציג הדברים כהוויתם. בפרט, את נקודת המבט האזרחית הייחודית שהביא עמו לתהליכי קבלת החלטות בתוך מערכת הנשלטת על ידי יוצאי מערכת הביטחון ושיח חד-ממדי וכתוצאה מכך עמידה על עקרונות אזרחיים ועל האחריות כלפי שולחיו - אזרחי מדינת ישראל ובפרט תושבי הדרום והצפון.
כדברי עמיר עצמו, "... [שר ביטחון אזרחי] מאתגר את המערכת להתמודד עם נושאים שאחרת לא היו עולים כלל ...".
הנה מספר ציטוטים, מתוך הראיון האמור:
"ב-2006 ... הציגו בפניו את כל ... התוכניות השונות להגנה מפני טילים ארוכי טווח וטילים לטווח בינוני" ובפרץ העיק ושאל: "... איך יכול להיות שאנחנו יודעים להתמודד עם מערכות כל כך מורכבות ומסובכות ולא יודעים להתמודד עם הכלים הכי פרימיטיביים? איך כל ארגון קטן שמפתח טילים קצרי טווח משתק לנו את העורף והופך שגרת חיים לבלתי אפשרית?".
תגובת אלופי המטכ"ל, "... אם נופל טיל קסאם בשדרות ... זה נורא, אבל זה לא מאיים על קיומה של מדינת ישראל" ופרץ מגיב ומבהיר ומתוך ראייה אזרחית טהורה: "... זה נכון שטיל נופל פעם בזמן מסוים על איזה בית, אבל כל היר בורחת כי לא יודעים איזו משפחה תיפגע. בהתחלה כל האזור יברח, ואחר כך כל המדינה תבאח, כי אף אחד לא יידע על איזה בית זה יצנח. האיום המוראלי עלול להפוך לאיום אסטרטגי".
ופרץ ממשיך ומציג את השתלשות תהליך קבלת ההחלטות: "... ביקשתי שיכינו לי דו"ח מדויק ... החלטתי שראוי לפתוח את הנושא מחדש וללמוד אותו לעומק .... אחרי המלחמה הצורך בבניית מערכת ליירוט טילים קצרי טווח הפך דחוף בעיניי עוד יותר ... בשלב הזה כמעט כל המערכות התנגדו לזה לחלוטין, אפילו במשרד הביטחון הייתה התנגדות, אבל התעקשתי שאני הולך על זה בכל הכוח". ובהמשך, "... חזרתי ... בהחלטה שאני אעשה הכל כדי שהפרויקט ייצא לדרך .... בזה נגמרו ההתלבטויות ואני מודיע (לכם) שקיבלתי החלטה". וכדי לממש את החלטתו, פרץ מחליט "... לנער את התקציב של משרד הביטחון ולמצוא 50 מיליון שקל באופן מיידי ... אני חותם לבד, אני מסכן את כל מה שיש לי, אבל אני מאמין בזה ואני חותם על זה ...".
עמיר פרץ גם לא מסתיר, כי לרקע האישי שלו - תושב שדרות והדרום - משקל גדול בתהליכי קבלת ההחלטות שלו: "העובדה שבאתי משדרות השפיעה. אבל הרי כל האידיאולוגיה שלי נובעת משדרות. גם המאבק שלי על שכר מינימום נובע משדרות, גם המאבק על פנסיה לכל אזרח, אני לא מתכחש לזה שהחממה האידיאולוגית שלי היא הישוב שבו גדלתי". בכך, מתיר פרץ את הקשר הגורדי התפיסתי בין רקע בטחוני לקבלת החלטות אסטרטגיות במדינת ישראל. קם ועומד לו אזרח, נבחר ציבור בזכות ושוקל שיקולים אסטרטגיים הכוללים מדינה וחברה ומשליך אותם על התנהלות המערכת הביטחונית ... ולא ההפך - מקבל החלטות בהתבסס על שיקולים בטחוניים גרידא ומשליך אותם על החברה האזרחית. וכמו שפרץ מנמק, "... פה דובר על תפיסת עולם. היה ויכוח על משמעותה של הה"א במילה צה"ל. האם זה צבא ההגנה לישראל או צבא ההתקפה לישראל. אני חשבתי שצריך לשלב בין השתיים".
עמיר פרץ גם נותן אשראי גם למי שבאו אחריו, בסוג של התבגרות פוליטית אישית: "... מי שעשו את העבודה לאחר מכן ... פנחס בוכריס ... אהוד אולמרט ... גם אהוד ברק ... לא נכנס לשיקולים פוליטיים ...". ובהמשך לכך גם מבהיר כי, "... זה לא מסתכל אותי בכלל. הגעתי למקון שידעתי מראש שהתנאים לפעול בו יותר קשים ... אבל יש לי הכרה בכך שבמדינה דמוקרטית הכוחות הפועלים, כולל הכוחות התקשורתיים, לא תמיד יעמדו לצדך ולא תמיד יודעים הכול. לכן קיבלתי את זה די בהבנה ... ". כי ובפרט, מבהיר פרץ את חשיבות ההליך הדמוקרטי באומרו, "הדמוקרטיה איפשרה לי להגיע לאן שהגעתי מהמקום הזה בשדרות והדמוקרטיה גם איפשרה לשלוח אלי את חצי הרעל שלה".
ואולי במסר אחרון של בגרות, אחריות ומבט המסתכל קדימה: "... אני מקבל את זה ולא נסחף לתחושה של תסכול .... אני איש חברתי, אבל אני מאמין שכל אדם שמאמין בכבוד האדם, בזכותו להתקיים בכבוד ולהגן על משפחתו, יכול לבוא עם תפיסה כזו ולנהל גם מערכת ביטחון מורכבת". בסופו של ראיון, מוסר ההשכל החשוב מכולם ואשר בזכותו נכתב טור זה: "... הדיון אם שר ביטחון צריך להיות מרקע צבאי או אזרחי הוא ויכוח אמיתי. יש יתרונות ויש חסרונות לכל מועמד. אני חושב שמדינת ישראל זקוקה לשר ביטחון אזרחי, כי הוא מאתגר את המערכת להתמודד עם נושאים שאחרת לא היו עולים כלל".
והצהרה אישית, מפיו, המטמיעה הפקת לקחים מטעויות שאולי כן נעשו: "אני לא מועמד לתפקיד שר הביטחון".
אז הצביעו עמיר פרץ, ולא רק כדי להגיד תודה למי שפרץ דרך לתפיסה אזרחית של מהו ביטחון עבור אזרחי מדינת ישראל ובכלל זה ביטחון סוציאלי, חברתי ומדיני השלובים יחד.
