הקשר בין נתן אשל והחשד לאונס בגן העיר

בחודשים האחרונים עלו לכותרות מחזות קשים של נשים שמנוצלות ומותקפות במקומות "בטוחים" – מקום העבודה, חניון מואר במרכז העיר, רחוב או שכונה. קל לנו להזדהות עם הנערה שעל פי החשד נאנסה בחניון גן העיר, משום שבתפיסה הכללית, אנס הוא אדם רע שקופץ עלייך בחושך ומנצל את הסיטואציה הפגיעה בה את נמצאת כדי להשיג סיפוק מיני. אולם זוהי טעות מיסודה. הסטטיסטיקה והמחקרים מראים כי מרבית התקיפות וההטרדות המיניות, מגיעות מאדם מוכר וקרוב וכי מקרי האונס על ידי אדם זר, הם מעטים יחסית.

מדוע אם כך, קשה לנו להזדהות עם הנאנסת מלשכת ראש העיר בקרית מלאכי? נאנסת לכאורה כמובן. מדוע קשה לנו להזדהות עם המוטרדת מלשכת ראש הממשלה? התשובה לכך היא ברורה ונעוצה בטענה כי הטרדות מיניות בעבודה הן כלי שליטה כוחני ולאו דווקא חיזור לגיטימי, כפי שאוהבים לטעון. זהו ניצול חסר עכבות של עובדות כפופות, הדואגות לפרנסתן ולמעמדן בארגון ובחברה ולמצער, הכלים העומדים לרשותן הם דלים ונתקלים בחומות של חוסר מקובלות חברתית וציבורית. התוקפים לעומת זאת, זוכים להגנה מילולית וחברתית: "מה היא ציפתה? הוא גבר". זה הרי טבעי שלגבר יש צרכים והוא חייב, פשוט חייב, לחבק, ללטף, לצלם ואף לאנוס, כל מי שנראית לו טרף קל בסביבתו. ולמי שלא הבין, זה נכתב בציניות.

אות גנאי לראש הממשלה

בשבוע שעבר, כותבים רבים עסקו בהשלכות המדיניות של המהלך הפוליטי המכוער שהתרחש בכנסת, אבל התעלמנו מכך שהמהנדס של המהלך "המבריק" הזה הוא אדם שהודח מתפקידו בשל חשד להטרדה מינית והוצא מהשירות הציבורי. הוצא? ובכן לא בדיוק. מה תפקידו של אדם שסרח בלשכתו ובקרבתו של ראש הממשלה? מדוע הוא ממשיך לסייע בידו? האמת היא שאשל ניצח והמוטרדת, שחששה אף להתלונן, הפסידה. כולנו הפסדנו. העובדה שאדם, שהודח לכאורה, בשל מעשים מגונים כלפי עובדת ציבור, מתחמק מעונש ועדיין מקבל לגיטימציה להיות מעורב בהחלטות מכריעות במדינת ישראל, היא אות גנאי לראש הממשלה. היכן הדרישה הציבורית להרחיק אדם זה לאלתר ממעורבות בפוליטיקה הישראלית? כיצד מרשה לעצמו ראש הממשלה, להסתייע באדם כזה? ובכן, ראש הממשלה מרשה לעצמו משום שהוא יודע שאף אחד לא יאשים אותו על זה. חברי מרכז הליכוד לא יתבעו ממנו ולא יציקו לו על זה. חברי הקואליציה שלו לא יוכיחו אותו על כך ואפילו רעייתו המשפיעה, דואגת לבן טיפוחיה ולא תובילו לכך.

בישראל 2012 מטרידים לא נענשים, אנסים משתחררים בקלות והיחידות שסובלות ונענשות הן המוטרדות והמותקפות. לא מאמינים? הנה הנתונים. בשנת 2011 כ-1.4 אחוז מהנשים בישראל (165 אלף נשים), דיווחו שהוטרדו מינית במקום עבודתן, רובן דיווחו על הטרדה מינית מתמשכת. במשטרה נפתחו בשנת 2011 3,000 תיקי תלונות על תקיפה מינית, כאשר ההנחה היא כי המספר האמיתי גבוה יותר, משום החשש להתלונן.

העובדה שנשיא שהורשע באונס כמעט והתחמק מעונש, העובדה שאחד מהמקורבים של ראש הממשלה שהורחק מתפקידו בשל הטרדה מינית עדיין משפיע על תהליך קבלת ההחלטות, והעובדה שעיר שלמה ידעה מה קורה בלשכת ראש העיר ולא טרחה להתריע, ממחישות לנו שבחברה הישראלית יש לגיטימציה לאלימות והטרדה כלפי נשים. 

נכון שלא ניתן למנוע לחלוטין מקרים של אלימות כלפי נשים, כמו שלא ניתן למנוע לחלוטין כל פשע שהוא, אולם עלינו לפעול כדי להדיח מקרבנו את הפושעים ולהענישם בהתאם. השארתם בתפקידם, של אנשי שררה, שלטון ובכירים אחרים, מעבירה מסר שאלימות כלפי נשים אינה פשע חמור ולא נושאת בחובה ענישה רצינית - ואז הקשר לאונס בגן העיר ברור.

נורית צור משמשת כנציבת מניעת הטרדה מינית במפלגת העבודה וכמרכזת הועדה הכלכלית חברתית.  

נורית צור משמשת כמנכ"לית פרזנטנס ישראל ולשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל.

• קודם
• הבא