"שתי מדינות לשני עמים",- סיסמה ריקה מתוכן ?
Thank you for rating this article."שתי מדינות לשני עמים". מפלגת העבודה מגמגמת.
נייר עמדה.
לכאורה עמדתה המדינית של מפלגת העבודה היא ברורה ונחרצת:
"שתי מדינות לשני עמים".
אך כשאני מנסה לצעוד ולו צעד אחד מעבר לסיסמה,-
ומבחינה אלקטוראלית אין ספק שכך בדיוק נכון שיהיה,- אני חש כאילו האזנתי
לקטע הידוע של שייקה אופיר המנוח, המציג למאזיניו את מצעה המדוייק של מפלגתו,
כאשר פיו מלא סנדוויץ.
"שתי מדינות לשני עמים", מצהירה מפלגת העבודה. אבל מהם ה"עמים" ?
האם מתכוונת מפלגת העבודה שהשופט העליון ג'ובראן
עד עולם ימשיך לעמוד דום הולם וראוי בעת שירת ההמנון של מדינת עמו,
אך כמובן שלא יוכל להצטרף לשירת "נפש יהודי הומייה"?
או שמא מתכוונת "העבודה" להציע שיוויון אמיתי
מושמטת מן ההמנון,
והדגל שוב איננו שני פסי התכלת של הטלית וסמלו המשוער של דוד המלך
אלא הוא איזה שילוב מודרני ואבסטרקטי של צורות סתמיות וצבעים שובבים
המבטא היטב ונאמנה את ישראל המשודרגת,
את הרוח החדשה והנכונה של "הרי את מקודשת לי ולמשק ולכל מי שיש לו חשק" ?
"שתי מדינות לשני עמים". זו "עמדתה המדינית של מפלגת העבודה".
גימגום לחלוטין חסר תוכן,-
עד שלא תבוא המפלגה וחד משמעית תחליט ותודיע:
האם ישראל היא "מדינת היהודים", או שהיא במוצהר ובמודע "מדינת כל אזרחיה" ?
*
עמדתי שלי,- ואני מציע למפלגת העבודה לאמץ עמדה זו,- היא
כי הדרך הנכונה היא "שתי מדינות לשני עמים".
וכי ליהודים לא תהיה שום זכות אשר אין לערבים.
אבל גם להיפך.
לערבים לא תהיה שום זכות אשר אין ליהודים.
*
כי לא יעלה על הדעת שכאשר מדובר ב"שני עמים", יהיה כאן
עם אחד שהוא "העם הישראלי",- המורכב מ 80% יהודים ו 20% ערבים,
ואילו המדינה השניה שתקום תהיה "יודן ריין".
יהיה לה פטור,- בהסכמתנו ! ,- מהעיקרון הבסיסי ביותר בעולם: "בלי הבדל דת גזע ומין".
כי חד משמעית:
אינני מאמין כי ב 1948 היה בישראל גם יהודי אחד,-
וודאי שלא בין מקבלי ההחלטות,-
אשר באמת רצה שהערבים המתגוררים בתחום שהוכרז כ"מדינת ישראל",-
ערבים אשר לפחות חלקם היו אז לכאורה אויבים ועויינים אף פי כמה
יותר משהם לכאורה היום,-
יישארו במקומם ויהיו לאזרחי ישראל בעלי כל הזכויות ובעלי הזכות לבחור ולהבחר לכנסת.
אינני מאמין כי ב 1948 היה בישראל גם יהודי אחד,-
וודאי שלא בין מקבלי ההחלטות,-
אשר באמת רצה בכך ש"ערביי ישראל" יישארו ויהפכו לאזרחים שלה.
אבל מדינת ישראל לא תבעה כי יהגרו.
היא אף לא בָּדְקָה מי מהם מתגורר בכפרו מזה שש מאות שנה
ומי מהם מתגורר שם רק שבועיים.
כל מי שהתגורר בשטח שהוכרז כ"מדינת ישראל" ביום הקמתה,-
"בלי הבדל דת גזע ומין",-
הפך לאזרח המדינה.
אזרח שווה זכויות, ובעל זכות לבחור ולהבחר לכנסת.
"בלי הבדל דת גזע ומין". והסיבה לכך פשוטה וברורה:
פשוט לא יעלה על הדעת לנהוג אחרת.
אלא אם כן השנה איננה 1948 אלא השנה היא 2012,
ומקים המדינה החדשה אינם "היהודים" אלא הם "הפלשתינאים" ?
"שתי מדינות לשני עמים". העם האחד: "העם הישראלי".
80% יהודים ו 20% ערבים.
העם השני: "העם הפלשתינאי". 80% ערבים ו 20% יהודים.
כן. וכל יהודי אריאל ( שירצו להשאר ) אזרחים שווי זכויות,- "בלי הבדל דת גזע ומין", -
של מדינת פלשתין.
וברוך מרזל ואיתמר בן גביר ומשה פייגלין,
כנבחריו החוקיים של ציבורם שלהם ,
חברי פרלמנט לגיטימיים ונמרצים בפרלמנט הפלשתיני.
כן. האם יעלה על הדעת אחרת ?
ועמדתה המדינית של מפלגת העבודה חייבת להיות ברורה ונחרצת.
"שתי מדינות לשני עמים".
כאשר ליהודים לא תהיה שום זכות אשר אין לערבים.
אבל גם להיפך. לערבים לא תהיה שום זכות אשר אין ליהודים.
כי אמירת "שתי מדינות לשני עמים" בלי להביא שום פתרון לבעייתו האמיתית
והלגיטימית של השופט העליון מר סלים ג'ובראן
איננה אלא להג שנראה כי גם על הנבערים שבבוחרים הפוטנציאליים של "העבודה"
שבקרב "ערביי ישראל" שוב לא יעבוד.
חייבת "העבודה" להוציא מפיה את הסנדוויץ.
להצהיר כי "שתי מדינות לשני עמים" משמעו לטעמה הגינות ויושר והדדיות.
להצהיר כי בצד "העם הישראלי" המורכב מ 80% יהודים ו 20% ערבים,
יהיה "עם פלשתינאי", המורכב מ 80% ערבים ו 20% יהודים.
וכי ברוך מרזל, כחבר ראוי ולגיטימי בפרלמנט של פלשתין,
ביום העצמאות של פלשתין יעמוד, מתוך כבוד, בדום מתוח,
ומתוך כבוד יצדיע לדיגלה של פלשתין,-
אך כאשר ירצה יוכל גם להצדיע לדגל הטלית ומגן הדוד.
דגל המדינה האחות. השכנה. דגל מדינת לאומו שלו.
כן.
זו
עמדתי המדינית.
.
