עבודה או ברק
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב חמישי, 25 יוני 2009 12:15
- מחבר\ת הפרולטר {אסף הלחמי}
בטור בעיתן הארץ, מנתח עוזי ברעם את התנהלותו של נפוליאון זוטא (הוא, אהוד ברק - שר הביטחון מטעם מפלגת העבודה) בנושא ניהול המפלגה ובפרט טיוטת חוקת מפלגת העבודה שהגיש לאחרונה. הוא קובע -
"מפלגת העבודה נתונה בשקיעה מתמשכת, כה עמוקה וכבדה, עד שלא ברור אם לא נהפכה כבר לגסיסה. נכון, אי אפשר לייחס את תהליך השקיעה הזה לאדם אחד או לגורם אחד. הוא נובע מהשינויים הסוציולוגיים שחלו בחברה הישראלית ומבריחתה של המפלגה מכל ניסיון לייצר חלופה אידיאולוגית ופוליטית. קוצר ראות והעדר מנהיגות גרמו לכך שגם האבחות הקלות של שינויים חיוביים לא הצליחו להחזיק מעמד ...".
ברעם מסביר מדוע שרדה המפלגה שנים כה רבות בשלטון, "מפלגת העבודה יצרה בעברה את הקונסנסוס שאיפשר לה לשלוט - זה שהיה בנוי על ציונות דינמית ותפישה חברתית-כלכלית שמיזגה בין משק ציבורי למשק פרטי. המודל הזה ספג תמיד ביקורת, אבל הצליח להצעיד את ישראל להישגים רבים"
ואז מגיע הניתוח של התנהלות נפוליאון זוטא (הוא אהוד ברק - שר הביטחון מטעם העבודה), "אהוד ברק עומד בראש מפלגה, שתחת מנהיגותו נחלה את המפלה הגדולה בתולדותיה. ברק למד את לקח תבוסתו לאריאל שרון ב-2001, והפעם לא פינה את כיסאו, אלא החליט לכבוש את המפלגה באמצעות כבילתה בחוטים עבים הקשורים במחט עקומה. הוא מנסה להשליט את סמכותו על מוסדות המפלגה באמצעות קביעת יו"ר ועדת החוקה שלה - ועדה שמפקחת על יו"ר המפלגה ועל הלשכה. הוא יקבע גם מי יהיו השרים וסגני השרים".
ומסביר למה מתאפשרת ההתנהלות הזו, "יו"ר המפלגה יכול לעשות את כל אלה, כי הוא בעצם פירק את האופוזיציה במפלגה בהוסיפו חברי מרכז "נאמנים" לאחרים שמונו על ידי מקורביו. דווקא בחולשתה האלקטורלית הקשה מבקשת העבודה לוותר על עקרונות דמוקרטיים שמומשו במאבק ממושך. חוקה שקובעת כי "בית הדין של המפלגה לא יוסמך לתת החלטה הפוסלת החלטה של המרכז או הוועידה", מעידה כאלף עדים כי רוח ליברמן בממשלה היא רוחו של ברק במפלגה."
ברעם גם מבהיר מהיא השגיאה החמורה ביותר, "אבל קשה מנשוא הוא החטא הפוליטי של העבודה. המפלגה שאמורה לייצג את הבוחר שבין המרכז לשמאל, נותנת יד לניסיון של נתניהו להתחמק מפתרון הסכסוך באמצעות תחבולות והצעות לא רציניות ...".
והוא מסכם, "מאחר שמפלגת העבודה הציבה את עצמה ימינה מקדימה, היא לא יכולה להיות בית אמיתי לרבים מאזרחי ישראל שמאמינים שהשגת שלום בתקופה הקרובה היא יעד אפשרי המחייב מנהיגות אמיצה ונחושה. אנו יודעים שנתניהו איננו קרוץ מן החומר הזה. ברק, שלפי החוקה החדשה יתווה את דרכה של המפלגה, עסוק במכירת הטווח הארוך לטובת הטווח הקצר, אולי משום שאיננו מאמין שלמפלגה היסטורית כמפלגת העבודה יש קיום לטווח ארוך."
למאמר המלא, בקרו באתר הארץ.
