עמוד הבית מאמרים יתום פורש, מפלגת העבודה ניזוקה
 

יתום פורש, מפלגת העבודה ניזוקה

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הפרולטר {אסף הלחמי}    רביעי, 02 יולי 2008 11:12
Share

חבר הכנסת דני יתום הודיע על פרישתו מהכנסת, מהחיים הפוליטיים בכלל ומשורות מפלגת העבודה בפרט.

עבורנו, הודעה זו מסמלת יותר מכול את הדעיכה המתמשכת של מפלגת העבודה וחוסר האונים שמקרינים מנהיגי המפלגה. לכאורה, עזיבת חבר כנסת מכהן מפנה את השורות לדם חדש וצעיר ואמנם, יש לברך את חבר הכנסת החדש ליאון ליטיננסקי המייצג מגזר נשכח במפלגת העבודה - העלייה הרוסית. אולם, לטעמנו, דני יתום דווקא היה ממובילי הרוח החדשה שהחלה לנשוב במפלגה בשנים האחרונות וסימל, ביחד עם חברים אחרים, מגמת התחדשות ורענון השורות.

מגמה זו שאולי לא התאפיינה בכריזמה מדבקת או יכולת רטורית המרתקת את שומעיה היא שהפיחה בקרב חברי מפלגת העבודה את התקווה הגדולה מכולן. דווקא החברים שבאו לעבוד, למלא את שורות הסיעה בכנסת מתוך רצון להשפיע, לבצע ופחות לדבר הם שהצביעו על האור שבקצה המנהרה. חברים כמו מתן וילנאי, שלי יחמוביץ', אורית נוקד וכמובן דני יתום הזכירו לכולנו כי פוליטיקאי יכול גם להתנהל ביושרה, בהגינות ולייצג את בוחריו באופן מכובד ולא מבזה. יכולתו של יתום לומר את אשר על ליבו, באופן שאינו משתמע וללא זיגזוג ושינוי עמדות תמידי, ולעמוד על עקרונותיו הייתה חשובה וחיונית לחידוש השיח האידיאולוגי בתנועה, להחזרת אמון המצביעים ולביסוס קאדר הנהגה עתידי.

דני יתום היה מהבולטים שבדור העתיד של מפלגת העבודה והוכיח את עצמו בעשייה בקרב הפעילים, במסדרונות הכנסת ובתקשורת כדובר נאמן לדרכה של מפלגת העבודה אפילו עמיתיו ממפלגות יריבות בכנסת מצאו תכונות אלו לחיוב ודי אם נביא ציטוט מדברי יו"ר סיעת הליכוד, ח"כ גדעון סער, שאמר כי התפטרותו של יתום מהכנסת "מצערת ומהווה עדות נוספת להידרדרות המואצת במערכת הפוליטית. כמו אחרים לפניו, זוהי התפטרות נוספת של אדם ישר שסירב להתקרנף ולוותר על עקרונותיו ועל המצפן הערכי שלו" (חדשות ערוץ 2).

לצערנו, אולי כדרכם של אחרים, דרכו של יתום אצה לו מעט - למרות התכונות שהוזכרו למעלה הרי שהוא נואש מהעבודה הסיזיפית, הטחינה האיטית והדרך המתפתלת במעלה ההנהגה. דווקא כשמוסדות המפלגה השונים עומדים בפני התחדשות ויציאה לדרך חדשה, הוא בחר לעזוב את שורותיה. יתום, כרבים אחרים בפוליטיקה הישראלית אולי לא הטמיע לחלוטין כי עשייה ושליחות ציבורית הם אפורים במהותם ואינם מלווים בזוהר. אפרוריות זו, כשהיא מלווה בכורח לשמור על קשר רציף עם הפעילים בשטח, לשמוע את תלונותיהם ולסייע בבעיותיהם היא גורם שוחק שמעטים יודעים לעמוד מולו.

דווקא יתום, הראה לכאורה כי הוא ניחן בתכונות אלו וכי הוא מבין את החיוניות שבקשר המתמיד עם הבוחרים והסיזיפיות של תפקידו ומכאן אובדנה של מפלגת העבודה.

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 12:14
 
Comments (6)
6 שני, 21 יולי 2008 02:16
שי ברק
אסף, כפי שאתה יודע, איני איש אימפולסיבי, או אופורטוניסט. במצב שראשי העבודה הביאו אותה אליו, ראוי ואפשר להקים מפלגה אלטרנטיבית איכותית. אפשר אחרת וזה בידים שלנו.
5 חמישי, 10 יולי 2008 11:24
הפרולטר {אסף הלחמי}
אתה באמת חושב שיש לזה סיכוי לצבור מסה קריטית מספקת לייצר שינוי ברמה הלאומית?
4 שלישי, 08 יולי 2008 13:21
שי ברק
לצערי, גם אני ויתרתי על הזכות להיות חבר במפלגת העבודה, עוד לפני אפרים ודני.

בימים אלה אני חלק מצוות המקים מפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה.

שי ברק
054-2499908
3 שני, 07 יולי 2008 01:23
guest
היטבת, אסף, לתאר במילותיך את תחושת המועקת האובדן המלווה את שאר רבדי האכזבות המתמשכות והציפיות הבלתי סופיות לריענון הרעיוני שיגיע ולשינויים בתרבות ההתנהלות המפלגתית - הן פנימה והן החוצה - לציבור.
2 ראשון, 06 יולי 2008 14:43
guest
זה מזכיר לי את השאלה: למה אחרונים (טובים) תמיד בסוף (בחוץ)...
1 שישי, 04 יולי 2008 17:27
איתן קלינסקי
כאשר הטובים(!!!) עוזבים כמו אפרים ודני, ראשי המפלגה חייבים לשאול שאלות, וגם לתת לנו תשובות, כי גם אנחנו שואלים מדוע הטובים עוזבים.

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר