עמוד הבית מאמרים סוציאל דמוקרטיה כתורת הווה ותנועת העבודה כמובילת השינוי
 

סוציאל דמוקרטיה כתורת הווה ותנועת העבודה כמובילת השינוי

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הפרולטר {אסף הלחמי}    שבת, 07 יוני 2008 15:47
Share

משה זנבר‚ "... שהיה יד ימינם של לוי אשכול ושל פנחס ספיר‚ ואשר בשנים 1958-1976 היה שותף מרכזי בעיצובה של כלכלת ישראל‚ הוא מהאבות המייסדים של הכלכלה הישראלית. זהו דור הנפילים‚ אשר היו אחראים להפיכתה של ישראל לנס כלכלי בשני העשורים הראשונים לקיומה ‚ וזנבר הוא האחרון בהם שעוד נמצא עמנו..."‚ התראיין למירב ארלוזורוב מעיתון דה-מרקר בתאריך 6.6.2008 ומבואות מדבריו יכולים לסייע לתומכי מפלגת העבודה‚ שעודם רואים בסוציאל דמוקרטיה נר לרגליהם‚ כחיזוק ותמיכה.

זנבר‚ שאינו מתיימר להיות תומך העבודה או מזוהה עמה ומכאן חשיבות דבריו - אף מדגיש כי ראשי המדינה כשאשכול וספיר לא התייחסו לעובדה זו כברת חשיבות ו-"אני‚ כידוע‚ לא הייתי חבר מפא"י. למעשה‚ אף פעם לא שאלו אותי לדעתי הפוליטית‚ ולכן לא הייתה לאשכול או ללבון סיבה להניח שאני אהיה נאמן להם פוליטית ... " מציג את תפיסת הכלכלה והחברה והשילוב הקריטי שחייב להתקיים בין השתיים.

הוא פותח ואומר -

"מה ההבדל בין אז להיום?" הוא עונה על השאלה המתבקשת מאליה. "אין שום הבדל כלכלי. לא הכלכלה היא העיקר‚ אלא תפישת העולם. פעם סדר העדיפויות היה קודם כל המדינה‚ אחר-כך לא כלום‚ אחר-כך המפלגה‚ ורק בסוף טובתי האישית. כיום סדר העדיפויות הוא קודם כל אני‚ אחר-כך לא כלום‚ אחר-כך עוד פעם לא כלום‚ אחר-כך המדינה והמפלגה כלל לא קיימת. זה ההבדל הבסיסי. פעם הסתכלו רק על טובת המדינה‚ אפילו היו מוכנים לסכן את הקריירה בשביל זה ...". בפרט הוא מציין כי "רק ממשלה שחושבת לטווח ארוך מאוד יכולה הייתה לקבל החלטה כזאת ... הבוסים הקשיבו לנו‚ כי הם ידעו שאנחנו עשינו את הדברים שלא מתוך שיקול אישי כלשהו".

ארלוזורוב מדגישה את ההיבט המוסרי‚ עליו שם זנבר דגש‚ בניהול כלכלת המדינה ואיכות תהליכי קבלת ההחלטות והעדר מעורבות הרקע האישי בהן - "רמת השרים והתלות שלהם בפקידים שונה כיום לחלוטין מבעבר ... ספיר ואשכול היו שני שרים שכל פקיד ידע כי הם יודעים בדיוק על מה הם מדברים. אי-אפשר היה לבלף אותם ... רמת הידע שלהם השליכה על העבודה עמם ... כאשר זנבר מדבר על יחסי עבודה שבהם השרים הם המקצוענים שקובעים בעבור הפקידים‚ ולא להפך‚ הוא אינו מתכוון רק למקצוענות הרבה של שני השרים הכלכליים המובילים אז - שר האוצר ושר התעשייה והמסחר - ולידע ולניסיון הרבים של שניהם. הוא מתכוון גם לעוצמה המוסרית ששניהם הקרינו כלפי הפקידים ששירתו אותם‚ בשל אמונתם הרבה בצדקת המטרה.".

זנבר מסביר כי לממשלה‚ כריבון‚ הזכות והכוח לנקוט במהלכים שאינם דווקא מתיישבים עם התורה האקדמית אלא עם ערכי מוסדר וצדק חברתי - "הרציתי באחרונה בפני סטודנטים לכלכלה"‚ מסביר זנבר את מקורות הנס הכלכלי ההוא. "אמרתי להם שכל מה שהם לומדים באוניברסיטה‚ אנחנו - בשנות ה-50 וה-60 - עשינו את ההפך מכך‚ והצלחנו. הם לומדים שמעורבות ממשלתית היא דבר רע‚ כי צריך תחרות חופשית‚ ואילו אנחנו הנהגנו כלכלה עם מעורבות ממשלתית גבוהה ומוצלחת מאוד. אמרתי להם גם כי זה שהתוצאה של הפעולה שלנו היתה חיובית לא אומר שהתיאוריה הכלכלית שהם לומדים היא שגויה". גדולת תפיסת העולם הזו מתמקדת באבחנה כי "התיאוריה נכונה ב-99% מהמקרים‚ רק שמדינת ישראל בשנות ה-50 היתה האחוז האחד החריג. זה מפני שהיינו מדינה בלי מקורות‚ בלי מטבע חוץ‚ שהייתה חייבת לקלוט מיליון עולים. במצב כזה השאלה איך מחלקים את המקורות המינימאליים שיש לך‚ כך שתבטיח שגם יהיה לכולם וגם תקבל צמיחה‚ היא שאלה קריטית - שמחייבת מעורבות ממשלתית עמוקה". במשפט קצר ובהיר זה מכמת זנבר את הסוציאל דמוקרטיה לכדי תובנה כלכלית פשטנית שכה חסרה לנו כיום.

אז מתפנה זנבר לעסוק גם באיכות ההנהגה והיכולת לקחת אחריות אישית ובפרט כפיית האידאה החברתית שלהם על המערכת‚ מצד אחד ומצד שני גיבוי מלא לפקידות למימושה בפועל - "בלי קריטריונים ובלי שקיפות? כיום פוליטיקאים הולכים לכלא על דבר כזה"‚ שואלת ארלוזורוב והוא עונה‚ "ההפך המוחלט הוא הנכון‚ והלוואי שהיו לנו כיום את הפתקים של ספיר. צריך להבין‚ אנחנו מדברים על תקופה שבה אי-אפשר היה לפטר עובדים. זה היה משק סוציאליסטי‚ שהדבר הכי חשוב בו היה תעסוקה. אגב‚ בניגוד למה שמקובל לחשוב - מעולם לא היינו כלכלה סוציאליסטית. ישראל תמיד הייתה כלכלת שוק‚ כי תמיד המחירים נקבעו בשוק - ולא במשרד תכנון מרכזי‚ כפי שהיה מקובל בכלכלות הקומוניסטיות. אנחנו היינו כלכלת שוק עם אידיאולוגיה סוציאליסטית‚ שהדגישה את התעסוקה ולא איפשרה פיטורי עובדים. זה היה נכון גם לגבי פקידי ממשלה‚ שלא ניתן היה לפטר אותם - ואם פקיד סירב להוציא לפועל הוראה של שר‚ לא היה מה לעשות נגדו. פה נולדו הפתקים המפורסמים של ספיר - הפתקים שעליהם הוא היה כותב איזה שער חליפין‚ כלומר איזה סיוע‚ יוקצה לכל מפעל. ספיר‚ שמה שעניין אותו היה רק טובת המדינה‚ דאג כך לשכנע גם את הפקיד הממשלתי שלא יחשוש לבצע את הכתוב בפתק. בכך ספיר אמר בפועל לפקיד: תעשה מה שאני אומר. ואם יבואו אליך בטענות שהדבר נעשה בניגוד לנהלים‚ אז יש בידך פתק חתום על-ידי שמעיד כי אני נתתי את ההוראה‚ ואני אחראי. מי שנותן הוראה ולא חותם הוא מי שמחפש להתחמק מאחריות. לעומת זאת‚ מי שנותן הוראה חתומה הוא מי שלוקח את מלוא האחריות על עצמו".

בכך‚ מאפשר לנו זנבר הצצה לשיטת משטר שדגלה בסוציאל דמוקרטיה אך לא כפתה על המערכת את מלוא המשמעות שלה ואפשרה לכללי השוק החופשי למתן ולרסן אותה וזאת לטובת המשק בכללותו.

זנבר גם מטפל בבעיית האבטלה וסדר העדיפות בטיפולה‚ אל מול מדדים כלכליים אחרים - "טעות הכלכלית שאני הכי מצטער עליה בחיי" - המיתון הגדול של 1966. "התכנון שלנו‚ באוצר‚ היה מדוקדק לפרטיו"‚ הוא משחזר. "אבל מה שלא לקחנו בחשבון זה את האפקט הפסיכולוגי. ההאטה החלה להתגלגל לאבטלה‚ ולאבטלה - וזה לא כתוב באף ספר לימוד - יכול להיות אפקט פסיכולוגי קשה מאוד". כאן מבהיר זנבר נקודה מהותית שמרבית הכלכנים ד'היום בוחרים להתעלם ממנה והוא ההיבט החברתי - "בכלכלה יודעים שאם אין ביקוש אז אין עבודה‚ אבל אף פעם לא נכנסים לשאלה מדוע אין ביקוש. התשובה היא: הפחד הפסיכולוגי. כאשר החברה שלך מובטלת‚ את כבר לא תרוצי לקנות שמלה חדשה‚ גם אם יש לך את הכסף לכך. אחד הסימנים לכך היה הפגיעה הקשה מאוד בענף הבילויים - אנשים פשוט הפסיקו להוציא כסף על בילויים. לכן‚ כאשר היה הפיגוע בבנייני התאומים אמרתי לאמריקאים שלא יטעו: לא ניו יורק תיפגע ראשונה‚ אלא לאס וגאס. וזה אכן מה שקרה. הגורמים הפסיכולוגיים גרמו לכך שההאטה התפתחה לאבטלה קשה‚ וזה הידרדר הרבה מעבר למה שחזינו".

אז האם ניתן להקיש מדברים אלו למציאות בהווה וארלוזורוב שואלת - "אתה חושב שהמסקנות האלה יפות גם לכלכלה כיום?" וזנבר משיב‚ "המוטיב שמפעיל אותנו כיום הוא שונה לחלוטין. כיום המוטיב החשוב הוא הכסף‚ הרווח. פעם המוטיב החשוב היה הרווחה. אנחנו הסכמנו לעשות דברים שהקשו על ניהול המדיניות‚ רק מפני שהאמנו כי הם יתרמו בטווח הארוך להגדלת הרווחה - כלומר‚ להגדלת התעסוקה במשק. אם האבטלה היתה מגיעה ל-6% לא היינו יכולים לישון בלילה‚ וכיום‚ אם האבטלה תרד ל-6% זה ייחשב להישג. שכחנו את המדיניות החברתית שלנו‚ ושכחנו שמדיניות חברתית היא קודם כל מקורות עבודה". וארלוזורוב מקשה‚ "מה הסיבה לשכחה הזאת?" והתשובה לא מפתיעה - "בעיני‚ משבר הנהגה. יש כיום נתון בסיסי: שר צריך להצליח בפריימריס. זה אומר שמרבית תשומת הלב שלו תוקדש לפריימריס ולא ללימוד התפקיד שלו. לכן הוא תלוי מאוד בפקידות המקצועית‚ כי הפקידות מבינה הרבה יותר ממנו. הוא גם לא יודע כמה שנים הוא יהיה שר‚ מה שמשפיע לרעה על התפקוד שלו. להבדיל‚ אשכול היה שר האוצר במשך 11 שנה‚ וגם ספיר היה שר במשך שנים ארוכות. לכן שניהם היו בקיאים מאוד בתפקיד שלהם‚ סמכותיים מאוד‚ והם ניהלו את הפקידים - ולא להפך". והמראיינת מבקשת להבהיר‚ "אולי הבעיה היא בכך שנהפכנו לקפיטליסטים מדי?" וזנבר שב ומסביר כי "ממש לא. תמיד היינו כלכלת שוק‚ גם אם לא קראנו לזה כך. הבעיה אינה בקפיטליזם. הבעיה היא בחוסר המקצועיות וחוסר הסמכויות של השרים‚ ועד שהשרים יכהנו יותר זמן בתפקיד ויהיו תלויים פחות בפריימריס כדי להבטיח את תפקידם הם לא יוכלו להתמקצע בתפקידם ובניהול המדינה".

כלומר‚ וזו המסקנה החשובה למי שרואה בתנועת העבודה מובילת דרך חברתית ושלטונית - כי תפיסת העולם הסוציאל דמוקרטית ושמירה על צדק חברתי אינה עומדת בסתירה לטיפוח כלכלה בראיה בראי הכלכלה המודרנית. וכן‚ כי אפשר לנהל מדינה במערכת הפנים חברתית והבינלאומית באופן כזה שיגן על האזרח ויבטיח את זכויותיו‚ מצד אחד ומצד שני יאפשר תחרות בריאה וכלים להתמודד עם מנגנוני הכלכלה העולמית.

למאמר המלאה - לחצו כאן

עודכן לאחרונה ב- שני, 30 אפריל 2012 10:55
 
Comments (3)
3 ראשון, 06 יולי 2008 16:16
guest
כדאי ורצוי להרים שוב את הדגל החברתי, אותו בזבז עמיר פרץ בבחירות הקודמות, ולמרות הבזבוז והכאב שנלווה אליו ישנו צורך עז בתוכינו לחזור ולהרים הנושא הזהבהצלחה!
2 שני, 16 יוני 2008 21:48
הפרולטר {אסף הלחמי}
לטעמי,

השינוי יכול לבוא רק מבפנים ואני לא רואה גוף פוליטי אחר מרים את הדגל וגם מצליח ליישם אותו בפועל בכנסת ובממשלה.
1 שני, 16 יוני 2008 12:56
שי ברק
אסף ידידי (בלי מרכאות)

התפיסה הסוציאל דמוקרטית היא ראויה. לצערי הרב, מפלגת העבודה מאבדת עצמה לדעת ואיננה מובילה לא שינוי ולא אלטרנטיבה.

רק מפלגה חדשה תביא את השינוי.

אני כבר לא חבר במפלגת העבודה, לצערי.

שי

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

באנר