עמוד הבית מאמרים קול אחד ומפלגת העבודה - הוא לא ידע שהוא כזה
 

קול אחד ומפלגת העבודה - הוא לא ידע שהוא כזה

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
מידה, עדי בן-חור    שלישי, 17 דצמבר 2013 09:52
Share

לעיתים נדירות, אני זוכה לסיקור תקשורתי ולכן התאכזבתי מאוד לגלות רמת תחקיר נמוכה, טעויות עובדתיות ומעל לכל - שלא פנו אלי לתגובה! אז נכון, מחמיא לי שמישהו חושב כי אתר "הבמה הרעיונית" הנו "... האתר הרשמי של מפלגת העבודה ..." (הכחשה גורפת - פן חיליק בר המזכ"ל עוד ידיח אותי מחברותי במפלגה) ושיש לי כאלו מהלכים שהפכתי "מסדר ג'ובים" ... למה לא סיפרו לי?! לפחות היית מפיק מזה משהו.

ובכמה מילים על תנועת "קול אחד" - זוהי אכן תנועה א-פוליטית ואשר שמה לה למטרה "להעצים את קולו של הרוב המתון" והיא אכן עושה זאת ובהצלחה רבה וביחד עם שותפים מכל קצוות הקשת הפוליטית והציבורית ושותפים לדרך בצד הפלסטיני. מאז ומתמיד הקפידה התנועה (שאני לא מעורב בניהול השותף שלה כבר מספר שנים רבות) לפנות לנבחרי ציבור, פעילים, אנשי דת, אנשי עסקים ואקדמיה ואישים בולטים מכל גווני הקשת הפוליטית - חלקם נענו ברצון וחלקם סירבו. אפשר להזכיר את הח"כים מיכי רצון וגלעד ארדן שכהנו בועד הציבורי של התנועה בזמנו ותרמו לפעילותה, את יואל חסון ואשר ועוד לפני היותו ח"כ שלקח חלק בפעילות וכראש צעירי הליכוד ולאחר מכן כח"כ עמד בראש השדולה למען שתי מדינות בכנסת ... ועוד רבים וטובים.

טל הריס ולורה טלינובסקי (שהוזכרו בשמם ועוד רבים אחרים), הנם דוגמא לפירות פרויקט מנהיגות צעירה של התנועה, שעושה להכשרת דור העתיד של הציבוריות הישראלית, והייתי רוצה להאמין שהכלים אשר קיבלו בהכשרות השונות - הם אלו שסייעו להם בפעילות הפוליטית והביאו אותם להישגים.

אז כדי שלא תחמיצו בעצמכם וכדי לדאוג ל15 דקות התהילה של עדי בן-חור, מביא לפניכם את תחקירו מאתר מידה:

-----------------------------------------------------------------------------------------------------

ארגון ‘קול אחד’ מככב לאחרונה בכותרות, לאחר שהתאחדות הסטודנטים החליטה לשתף עמו פעולה ולהוציא משלחת סטודנטים לפגוש את אבו מאזן ברמאללה. הארגון מגדיר את עצמו כארגון “פוליטי א-מפלגתי” ששואף לפתרון שתי מדינות, אולם בחינת עומק חושפת קשר משמעותי למפלגת העבודה ומעלה חשד, לכאורה, על-פיו הארגון שימש בשנים האחרונות כבמה לקידום פוליטיקאים במפלגת העבודה ולקידום יוזמות של הצד המדיני הקיצוני במפלגה. האירועים האחרונים מעלים חשד נוסף, לכאורה, כי עתה מנסה ‘קול אחד’ לקדם יוזמות אלו מתוך התאחדות הסטודנטים ועל חשבונה, ללא גילוי נאות לציבור הסטודנטים.

כל חברי הקרן החדשה לישראל

ארגון ‘קול אחד’ הוקם בשנת 2002 על-ידי איש העסקים דניאל לובצקי, ולו סניפים בתל-אביב, לונדון, ניו-יורק ורמאללה. לובצקי וארגון ‘קול אחד’ זכו בפרס המלך חוסיין לשלום בשנת 2005 ביוזמת ‘קרן המלך חוסיין’. בטקס נכחו נשיא ארה”ב לשעבר ביל קלינטון, קופי ענאן ועוד.

כדי לקבל מושג על האוריינטציה של הארגון ה”מתון”, נציין כי בחודש יולי של שנה זאת הצטרף ‘קול אחד’ לקואליציה בשם “תג מאיר”, אותה הקימה ‘הקרן החדשה לישראל’ על רקע אירועי “תג מחיר”. ובה חברים גם ארגונים כמו שתי”ל, ‘שלום עכשיו’ ומרכז פרס לשלום.

בעולם של ‘קול אחד’ האלימות חד-צדדית – מכיוונה של ישראל כלפיי הערבים בלבד. היהודים תוקפים וכל השאר לוקחים חלק ב”הפגנות לא אלימות”. בעוד ‘קול אחד’ מצהיר כלפיי חוץ כי הוא מעוניין לעצור “קיצונים משני הצדדים”, הוא דווקא חובר אליהם בשמחה כל עוד הם שייכים לצד הפלסטיני.

כך, ‘קול אחד’ יוזמים מפגשים עם פלסטינים “מתונים”, כגון אשרף אל-עג’רמי, חבר ‘קול אחד’ מן הצד הפלסטיני, שאמר בשנת 2008, בעת שכיהן כשר האסירים ברש”פ, כי שפת השלום אינה מספיקה בכל הנוגע לישראל וכי יש לחטוף יותר חיילים כדי לשחרר אסירים. ב’קול אחד’ לא מגלים לציבור הישראלי את דבר ההסתה של עג’רמי בתקשורת הערבית והפלסטינית. הם כבר התרגלו לדבר בשני קולות. חוץ מזה, אין מקום לספק שהארגון מתנגד לאלימות – הוא הרי זכה ב’פרס המלך חוסיין לשלום’, כאמור.

חבר מביא חבר

עד לחודש נובמבר של שנה זאת, מנכ”ל התנועה בישראל היה טל הריס. תחת כהונתו, בשנת 2009 נעשה אבישי ברוורמן, חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, חבר הנהלה בארגון. בערך באותה התקופה, בין השנים 2010-2009, שימש נדב גלאון, בנה של חה”כ זהבה גלאון, כיועץ התקשורת של ברוורמן ואף ניסה להריצו לראשות המפלגה בשנת 2010. בשנת 2011 תרם גלאון את כישוריו לאיש העסקים אראל מרגלית, היום חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, כדי לנסות לסייע לו להשתלט על ראשות מפלגת העבודה.

בנובמבר 2011 אירע צירוף מקרים מעניין, כאשר החליט ארגון ‘קול אחד’, תחת הנהגת הריס, לגייס לשורותיו את גלאון, יועץ התקשורת לשעבר של מרגלית וברוורמן – חבר הנהלת ‘קול אחד’. גלאון קיבל את תפקיד האחראי במחלקת קשרי ממשל ויחסי חוץ.

היחסים החמים של ברוורמן ומרגלית עם ארגון ‘קול אחד’ משרתים אותם היטב והם משתפים פעולה עמו. כך, בשנת 2010 נערך יום עיון ביוזמת תא ‘קול אחד’ באוניברסיטת תל-אביב, בהשתתפות אבישי ברוורמן וסילבן שלום. במודעת האירוע נאמר כי האירוע נערך ב”יוזמת תנועת ‘קול אחד’” שהיא “תנועה א-מפלגתית הפועלת להשמעת קולו של הרוב המתון”, מבלי לציין כי ברוורמן עצמו הוא חלק מהארגון היוזם. קו פעולה זה של הסתרת הקשר של ‘קול אחד’ עם מפלגת העבודה ימשיך לאפיין את אופן הפעולה של הארגון לאורך השנים.

צירוף מקרים מעניין נוסף אירע בדצמבר 2012. במהלך ההתמודדות בפסיימריס של מפלגת העבודה, בהם התמודד אראל מרגלית, היום חבר כנסת במפלגה: ’קול אחד’ תחת הנהגת הריס (כעת כבר חבר רשמי במפלגת העבודה, כפי שנפרט בהמשך), ובעצה אחת עם יועץ התקשורת של מרגלית לשעבר, נדב גלאון, החליטו לארח את מרגלית להרצאת יחיד באוניברסיטת תל אביב תחת הכותרת “האם אפשר להשיג צדק חברתי ללא הסדר מדיני?”.

קידום מפוקפק ללא גילוי נאות

הופעות מסוג זה תורמות לבניית תדמיתו הציבורית של פוליטיקאי שמנסה לקדם את עצמו ולקדם את מעמדו במפלגה ומחוצה לה. גם במקרה זה, כמו במקרה של ברוורמן, בשום מקום לא צוין כי ראש ארגון ‘קול אחד’ הוא דמות פעילה מאוד במפלגת העבודה, כי היועץ לקשרי ממשל בארגון עבד במשכורת עבור מרגלית, כמו עבור ברוורמן.

הקשרים של חבר כנסת ברוורמן עם ‘קול אחד’ חמים מאוד כאמור, אולי אפילו חמים מידי. חוק חסינות חברי הכנסת קובע כי אסור לחבר כנסת לעסוק בכל עסק נוסף על חברותו בכנסת – גם בחינם ובהתנדבות – אם עיסוק זה יכול להציב את חבר הכנסת במצב של ניגוד עניינים. כפי שראינו, למרות שארגון ‘קול אחד’ מגדיר עצמו כעמותה “א-מפלגתית”, קיים קשר הדוק בינו למפלגת העבודה וחבריו עוסקים בפעילות פוליטית ענפה. בה בעת, כהונתו של חבר כנסת ברוורמן כחבר הנהלה עשויה לסייע לארגון לשדר תדמית מכובדת בעולם ולקדם שיתופי פעולה, ואף יותר חשוב – לסייע בגיוס כספים. ספק אם זה כשר, אבל בטוח שזה מסריח.

עוד יש להדגיש כי ברוורמן אינו בודד בהנהלת ‘קול אחד’, שרוב חבריה קשורים למפלגת העבודה: אסף הלחמי, אחד ממייסדי ‘קול אחד’ וחבר פעיל במפלגת העבודה; פארה חודורוב, מנכ”ל ארגון יוניצ”ף העולמי בסניף ישראל והיועצת של שמעון פרס בין השנים 2002-1996, בעת ששימש כשר שת”פ אזורי ושר חוץ מטעם המפלגה; קולט אביטל, לשעבר חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה; דוד לפלר, לשעבר מנכ”ל משרד המדע וחבר מפלגת העבודה; אפרים סנה, חבר מפלגת העבודה; ואלון ליאל, שניסה לרוץ לפריימריז של מפלגת העבודה לכנסת השש-עשרה אך נכשל, כיום חבר במועצה הציבורית של ארגון ‘בצלם’.

העבודה של בכירי ‘קול אחד’

במקביל לעבודתם בארגון, המשיכו חברי ‘קול אחד’ לעבוד במרץ לקידומה של מפלגת העבודה והעומדת בראשה, שלי יחימוביץ’. זאת, בצורה שקשה מאוד להגדירה כ”לא פוליטית ולא מפלגתית”.

במאי 2012 התמודד הריס, העומד בראש הארגון ה”א-מפלגתי”, למשמרת הצעירה של מפלגת העבודה תוך שהוא מצהיר: “אם ביבי רוצה להיות שר תיירות תחת שלי כראש ממשלה ודני דנון ירצה להיות אחראי על ועדת קישוט בכנסת אז נשקול זאת”. הריס משוכנע כי יחימוביץ’ ומפלגת העבודה כשהוא בתוכה יוכלו להעמיד את ראש הממשלה והקואליציה במקום. בספטמבר 2012 הוא נבחר לסניף מפלגת העבודה ברעננה.

יומיים לפני הבחירות, בינואר 2013,מפרסם אסף הלחמי, אחד ממייסדי ‘קול אחד’, כזכור, קול קורא באתר הרשמי של מפלגת העבודה:

בהנהגת שלי יחימוביץ’ מפלגת העבודה… חזרה לעמדת הנהגת האופוזיציה והנה היחידה המציגה חלופה אמיתית לשלטון הימין בישראל… אז בוא נתאחד סביב מי שמובילה אותנו ביושרה ובאמונה מלאה בצדקת דרכנו – דרכה של מפלגת העבודה.

אל המאמץ של הריס והלחמי לקדם את מפלגת העבודה כדי להושיב את דני דנון בוועדת קישוט, כדברי הריס, מצטרפת חברה נוספת בארגון. מדובר במאיה פרץ, רכזת מחוז ירושלים ב’קול אחד’, חברת מפלגת העבודה וחברה בקבוצת יסו”ד, קבוצה שהחלה את דרכה במפלגת העבודה ומצהירה כי “מטרתו המרכזית של חוג יסו”ד היא כינונה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית. לשם כך אנו פועלים לבניית כוחנו במפלגת העבודה”. ניתן לומר כי פרץ ממשיכה את שעתה היפה של ה”א-מפלגתיות” ב’קול אחד’. התבוסה של מפלגת העבודה בבחירות לא מייאשת את הקבוצה בה פועלת פרץ, וחבריה פועלים נמרצות כדי לקדם את יחימוביץ’ לראשות מפלגת העבודה בפריימריז של ספטמבר 2013. אנשי קבוצת יסו”ד, כמו אנשי ‘קול אחד’, נוחלים כשלון נוסף עם זכייתו של יצחק הרצוג בתפקיד.

גם בתוך הכנסת

הכישלונות החוזרים ונשנים אינם מייאשים את חברי ‘קול אחד’. הם חוזרים לשתף פעולה עם מפלגת האם, תוך שהם אינם חושפים לציבור, כהרגלם, את דבר קיומו של קשר זה, כפי שהיה ראוי.

באפריל 2013 מזמן חיליק בר, מזכ”ל מפלגת העבודה, את צירי המפלגה לוועידתה התשיעית. בין הנושאים על סדר היום: הקמת “ועדה אידיאולוגית מדינית”. בין היושבים בצוות ההקמה מצוי מנכ”ל ‘קול אחד’, טל הריס. חודש לאחר מכן משיק בר את השדולה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי בשיתוף עם ארגון ‘קול אחד’ – שהעומד בראשו, טל הריס, מונה רק חודש אחד קודם לכן להיות חלק מצוות ה”וועדה האידיאולוגית” של מפלגת העבודה.

שני שמות בולטים במיוחד בשדולה הם אבישי ברוורמן ואראל מרגלית – המעסיקים לשעבר של נדב גלאון, האחראי על קשרי ממשל ב’קול אחד’. כמו בשנים הקודמות, גם הפעם אין גילוי נאות על הקשרים בין הריס, גלאון, מרגלית, ברוורמן והלחמי או על הזיקה בין מפלגת העבודה לארגון ‘קול אחד’. הריס הופך לפעיל בולט בשורות המפלגה, ברוורמן ומרגלית זוכים לחשיפה כפעילי שלום “לא מפלגתיים” ואיש לא טורח ליידע את הציבור על המתרחש.

‘קול אחד’ ואנשי השדולה טוענים שוב ושוב כי מדובר בפעילות פוליטית “חוצת קווים מפלגתיים”. על הקשרים המפלגתיים שלהם, כך עולה, הם מעדיפים לא לדבר.

התאחדות העבודה

חברה נוספת בקבוצת יסו”ד השואפת לבנות כוחה במפלגת העבודה היא נעמה לזימי, המשמשת כרכזת ליווי והכשרה בהתאחדות הסטודנטים. בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2013 מתרחש צירוף מקרים נוסף כאשר אורי רשטיק, חבר מפלגת העבודה ויו”ר התאחדות הסטודנטים בה חברה לזימי, מחליט כי על התאחדות הסטודנטים לשתף פעולה עם ‘קול אחד’ באופן “א-פוליטי וא-מפלגתי”. בין שאר ההחלטות מחליטה ההתאחדות להוציא משלחת לרמאללה לפגוש את הראיס. הדבר מעורר סערה ציבורית גדולה, והתנגדות רבה מצד ציבור רחב של סטודנטים.

יכול להיות שזו הסיבה להכחשות של רשטיק בראיון אצל ‘לונדון וקירשנבאום’ בתאריך 12.12.13, ובו טען כי המשלחת שההתאחדות מוציאה לרמאללה כלל לא קשורה לארגון ‘קול אחד’ אלא לשדולה לפתרון הסכסוך (אותה כבר הכרנו לעיל), שבראשה עומד חבר כנסת חיליק בר ממפלגת העבודה.

לרשטיק יש בעיית זכרון קלה, מסתבר. רק חודש קודם לכן פרסמה התאחדות הסטודנטים – שהעומד בראשה הוא רשטיק עצמו – הודעה כי “התאחדות הסטודנטים קיבלה החלטה פורצת דרך ללכד את חבריה לפעול לסיום הסכסוך הישראלי פלשתינאי בשיתוף תנועת “קול אחד”". מעבר לכך, השדולה, שבראשה עומד חבר כנסת בר, היא תוצר שיתוף פעולה בין ‘קול אחד’ ומפלגת העבודה, שכעת חברו להתאחדות הסטודנטים, זו שבראשה עומד רשטיק – בעצמו חבר מפלגת העבודה.

ייתכן שבעיית הזכרון של רשטיק נובעת מכך ששיתוף הפעולה של ההתאחדות תחת הנהגתו עם ‘קול אחד’ (כמו שיתוף הפעולה עם השדולה בראשות חבר כנסת חיליק בר) מהווה עבירה על תקנון התאחדות הסטודנטים. סעיף 2.11 לתקנון קובע:

ההתאחדות תהיה עצמאית ובלתי תלויה בכל פעולותיה, ותימנע מהתחשבות בשיקולים מפלגתיים ו/או שילוב גורמים חברתיים, מפלגתיים, או כל גורם חיצוני אחר, ככל שאלה קשורים לפעילותה ו/או הפעלת סמכויותיה.

שילוב ‘קול אחד’ והשדולה בפעילות התאחדות הסטודנטים – במיוחד לאור הקשרים של הארגון למפלגת העבודה – מהווה עבירה, לכאורה, על סעיף זה בתקנון.

יש לציין כי בניגוד לדברים של רשטיק, שיתוף הפעולה בין ההתאחדות – תחת הנהגת רשטיק – ל’קול אחד’ הוא לא חדש. באתר ההתאחדות מופיעה מודעה על תכנית המנהיגות המדינית של ‘קול אחד’ והתאחדות הסטודנטים, שאחת ממטרותיה היא קידום מטרות תנועת ‘קול אחד’. תכנית המנהיגות המדינית נעשית ב”ליווי” משרד החוץ, כפי שהתפרסם באתר ‘קול אחד’, אולם מי שיחפש הבהרה למהותו של ה”ליווי” הממשלתי הזה לא ימצא אותו.

נראה כי פעילי השלום ממפלגת העבודה מתקשים לומר דבר אחד מבלי לסתור את עצמם, תוך שהם חוזרים על המנטרה כי “הכל א-מפלגתי”.

על גבם של הסטודנטים

בנובמבר 2013 החליפה לורה טלינובסקי את הריס כמנכ”ל קול אחד. הריס עבר לסניף ‘קול אחד’ בוושינגטון. טלינובסקי היא חברת מפלגת העבודה ושימשה כדוברת של שלי יחימוביץ’ בין השנים 2013-2010. נדב גלאון פרש מתפקידו כאחראי על קשרי ממשל ויחסי ציבור בספטמבר 2013 והוחלף על-ידי רועי נוימן, בעבר דובר אנשי המחאה החברתית – דפני ליף, רגב קונטס וסתיו שפיר (כיום חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה) – ששימש לאחר מכן כעוזר הפרלמנטרי של חברת הכנסת מיכל רוזין ממרצ. השמות מתחלפים אך מפלגת העבודה נותרת ברקע. צירוף מקרים שכזה.

רשטיק והנהגת התאחדות הסטודנטים מנסים להכניס אל תוך ההתאחדות ארגון שיאפשר למפלגת העבודה לקדם מטרות, שספק אם רוב ציבור הסטודנטים היה מסכים להן לו היה מודע לקיומן או למקורן. אבל אל תכעסו, זה הכל “א-מפלגתי”. אורוול אמר את זה קודם.

תגובות:

• דוברת ההתאחדות טרם השיבה לפניותינו, אך אישרה כי המשלחת המשותפת שמוציאים ארגון ‘קול אחד’ והתאחדות הסטודנטים לרמאללה תמומן כל כולה על-ידי ההתאחדות.

• תגובת דובר ארגון ‘קול אחד’ רועי נוימן:

ארגון קול אחד מעולם לא קיבל כספים מאף מפלגה פוליטית, וכל רמיזה לכך אינה נכונה בבסיסה. אנחנו ארגון א-מפלגתי שתמיד עבד עם מפלגות מכל הקשת הפוליטית – ימין שמאל ומרכז. כל התנהלותינו נעשית בהתאם לחוק הישראלי ולרוחו.

• מחבר הכנסת אבישי ברוורמן טרם התקבלה תגובה.

• מחבר הכנסת אראל מרגלית טרם התקבלה תגובה.

• ממשרד החוץ טרם התקבלה תגובה.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------

התחקיר המלא, פורסם באתר מידה.

עודכן לאחרונה ב- ראשון, 22 דצמבר 2013 11:38
 

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

באנר