עמוד הבית מאמרים ימי מצדה של יחימוביץ'
 

ימי מצדה של יחימוביץ'

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
תומר מורג    שבת, 06 אפריל 2013 15:06
Share

אלה הם ככל הנראה ימיה האחרונים של שלי יחימוביץ' בראשות מפלגת העבודה. ככל הנראה, משום שהיא מתעקשת להיאחז בקרנות המזבח, ומתבצרת ביחד עם כת קנאית של תומכים מאחורי חוקת מפלגה שהייתה גורמת גם לקים ג'ונג און להסמיק מבושה. אלה הם ימי מצדה של יחימוביץ', והניצחון לכאורה שהשיגה בוועידת המפלגה ביום חמישי הוא ניצחון פירוס.

את התפרקות המיתוס שנבנה סביב יחימוביץ' אפשר לחלק לשני חלקים: החלק הראשון התרחש בערב שבו פורסמו תוצאות מדגמי הבחירות בערוצי הטלוויזיה. כוח ההרתעה המדהים שלה התפוגג כלא היה. קשר השתיקה סביב אישיותה וסגנון ההנהגה שלה, אשר נשמר בקפידה כל עוד הרגישו בכירי המפלגה שהם מקריבים את כבודם העצמי למען מולך המנדטים, נפרם.

בבת אחת התגלה שהציבור אינו מעוניין במסר שלה – מסר מדכא של סוציאליזם מהסוג הישן במקום סוציאליזם מודרני, אשר משדר רצון לשרוד במקום שאיפה לשגשג. לפתע התברר שהאנשים שאיישו את במות המחאה החברתית אכן הצליחו לשרבב את עצמם לרשימת העבודה לכנסת, אך ההמונים שאכלסו את הכיכרות נהרו אל יאיר לפיד.

החלק השני בהתפרקות המיתוס של יחימוביץ' התרחש בוועידת מפלגת העבודה שנערכה ביום חמישי. מאז שנכנסה לפוליטיקה הצליחה יחימוביץ' (לא מעט בגלל תקשורת אוהדת) לתחזק תדמית נקייה של לוחמת למען המטרה. כעת היא התגלתה כמי שאינה בוחלת גם בשיטות העבשות ביותר על מנת להציל את כיסאה.

רבות דובר על "נאום הערסים" של מקורבה, דני זמיר, אשר חשף נימה של התנשאות בעלת ניחוח גזעני שרווחת בחלקים של סביבתה. אך מעניין וחשוב לא פחות להבין את מה שקדם להתלהטות היצרים הזו – לכאורה שורה של סעיפים משעממים בחוקת המפלגה שביקשה יחימוביץ' להעביר, אולם קריאה מעמיקה בהם חושפת רף בלתי נתפס של צביעות.

שליטה אבסולוטית

יחימוביץ', בקצרה, ביקשה למסמר את עצמה לכס יושבת הראש באמצעות העברת אותם הסעיפים בחוקת המפלגה שכאשר הוצעו על ידי אהוד ברק לפני כארבע שנים, כינתה אותם, בצדק, דיקטטורה ולחמה נגדם בכל הכוח. מדובר בסעיפים טכניים לכאורה, אך כאלה שבפועל מעניקים לה שליטה אבסולוטית במפלגה. מסמך מדהים מ-6.6.2009, בשם "הערות חה"כ יחימוביץ' לטיוטת חוקת המפלגה כפי שנכתבה בידי פרופ' שמעון שטרית ואחרים על פי הנחיות יו"ר המפלגה אהוד ברק", חושף את הסיפור כולו – סיפור של צביעות ומוסר כפול, שנכתב על ידי מי שהייתה אמורה לסמל פוליטיקה נקייה.

כך, למשל, יחימוביץ', שביום חמישי תבעה שכדי לכנס את הוועידה לישיבה מיוחדת ידרשו חתימות של שליש מחבריה, כתבה ב-2009 על הצעה זהה של ברק: "מספר החתימות הדרוש לישיבה מיוחדת - המספר יהיה 200 ולא שליש ככתוב בטיוטה (שליש הם 700 חברים!)".

כדי להקשות עוד יותר על כינוסים ביוזמת צירי הוועידה (בניגוד ליוזמת יו"ר המפלגה) הגדילה לעשות והוסיפה איסור על החברים להעביר את חתימותיהם באמצעות פקס – מה שהופך את איסוף החתימות למשימה בלתי אפשרית. אפילו ברק, שאותו תקפה בחמת זעם באותו נושא בדיוק, לא העלה דרישה כזאת, ובסופו של דבר אף הסכים לכך שרק חתימותיהם של 20 אחוז מחברי הוועידה יידרשו על מנת לכנסה.

האצבע על ההדק כבר לא זהירה

הלאה: ב-2009 דרשה חברת הכנסת יחימוביץ' שמנגנון המפלגה יחויב לכנס את הוועידה "לא אחרי 35 יום" ממועד הגשת הבקשה. ביום חמישי העבירה יו"ר המפלגה יחימוביץ' סעיף שמבטל כל מסגרת זמן שכזו, ומאפשר להתעלם עד אין קץ מדרישת החברים להתכנס.

אולם יותר מכל צורמת הדוגמה הבאה: בחודשים האחרונים שלחו אנשי המנגנון הכפוף ליחימוביץ' מכתבים לחברים במפלגה מקרב מתנגדיה שבהם האשימו אותם כי התבטאו בפומבי שאין בכוונתם לתמוך במפלגה, ולכן הם מסולקים ממנה; אולם ב-2009 כתבה יחימוביץ', באותו מסמך שהוציאה נגד התנהלותו של ברק: "אין להפסיק חברות בשל אמירה כי חבר לא יתמוך במפלגה. רבים מחברינו עושים זאת בשעת כעס, איננו משטרת המחשבות והמילים, והאצבע על ההדק בסילוק חברים צריכה להיות זהירה ביותר".

חשיפת המסמך המדהים הזה שכתבה יחימוביץ', שאורכו עשרות רבות של סעיפים, מפשיטה ממנה את שאריות היושרה הציבורית שנותרו לה ומבהירה את שורשי הטינה כלפיה, שפרצו אל פני השטח ביום חמישי האחרון. ניתן להמשיך עוד ועוד במתן דוגמאות מתוכו, אך אולי עדיף להביא את מילות הסיכום שלה מ-2009: "הסכנות המרכזיות העולות מטיוטת החוקה האחרונה הן אלה: אובדן מוחלט של ציביונה הדמוקרטי של המפלגה... וגל עזיבה של חברים אשר יסרבו לקיים חיים פוליטיים בצילה של חוקה כזאת".

שלי יחימוביץ', שנכנסה בסערה למערכת הפוליטית לפני כשבע וחצי שנים על תקן מביאת הבשורה של ניקיון כפיים ופוליטיקה חדשה, תמשיך להתבצר בלשכת היו"ר עוד כמה חודשים, ולאחריהם תודח ככל הנראה מתפקידה. היא תתפוס את מקומה כהערת שוליים בהיסטוריה של מדינת ישראל, וכסמל לצביעות, טהרנות, צדקנות ומוסר כפול.

-----------------------------------------------------------

הטור המלא, התפרסם במקור באתר NRG.

 

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

באנר