עמוד הבית מאמרים נוער בסיכון
 

נוער בסיכון

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
יצחק (בוז'י) הרצוג    שלישי, 20 דצמבר 2011 17:13
Share

"תגידו לי, איך הגעתם לזה?" שאלתי את נוער הגבעות בסיור במאחז בשומרון לפני כשנה. כיהנתי אז כשר הרווחה והחלטתי ללמוד מקרוב את עוצמת התופעה. פגשתי אותם על גבעה עם נוף עוצר נשימה.

אחד מהם, יוסי (שם בדוי), ענה לשאלתי: "הוריי איבדו אותי בגיל ההתבגרות. גדלתי במשפחה רגילה, ביישוב מבוסס בגוש עציון. ההורים עובדים בהיי-טק. הם איבדו אותי לאט לאט, והתגלגלתי עם החבר'ה לגבעות". "ומה הייתה החוויה הכי משמעותית שלך?" הקשיתי. "נלחמתי בפינוי על גג תשע בעמונה. היו שם מכות רצח. פחדתי שם פחד מוות", ענה לי יוסי.

אין חולק על הצורך בהפעלת אכיפה מסיבית נגד "תג מחיר", נוער הגבעות וציבור הפורעים והמתנכלים, בכל העוצמה והחומרה. זהו צעד חיוני ומתבקש מול האנרכיה הניכרת בשטח של פעולות המרי, אך לדעתי בדיון על המענה לתופעות נשכח אלמנט אנושי בסיסי והוא שהנוער הזה נמצא במשבר עמוק! במשבר זהות, במרד מול הוריו, מוריו, משפחתו וקהילתו.

עתידו לוט בערפל ואין לו עם מי לדבר ועם מי לתקשר. הוא הולך ומתכנס בעצמו ו"הכיף של החיים" זה להתפרע ולהרוס כמה שיותר. אלה סימפטומים שמזכירים לנו את דור ההיפים של שנות השישים, את הנוער המתמסטל בקיץ בחוף אילת, את הנוער המשתולל אחרי כמה צ'ייסרים טובים בלב השכונות, את הנוער החרדי הזורק חיתולים במחאות בתקופת "בין הזמנים".


כולם , ללא יוצא מן הכלל, איבדו את הוריהם בתהליך ההתבגרות וזקוקים לאוזן שומעת ולטיפול מקצועי - פסיכולוגי, חינוכי ושיקומי. זהו נוער בסיכון פשוטו כמשמעו, אלא שהפעם הנוער הזה מסכן את אושיות המדינה במלוא מובן המילה.

יש להכיר בקיומה של התופעה

חשוב להבין שמסביב לגרעין הקשה של תאי המחתרת הללו ומנהיגיהם נמצאים מאות ואולי אלפי צעירים הנוהרים אחרי המתח, האקשן והאלימות. הם שטופי מוח ומלאי שנאה, כעס ותסכול כלפי הוריהם ומוריהם על שהכניסו אותם למצב בלתי נסבל: מצד אחד תחושת השליחות, לעתים המשיחית והכפייתית של ההתיישבות ביהודה ושומרון, מצד שני - שמרנות דתית ולחץ חברתי עצום, ומצד נוסף-ספק שמכרסם בלא הרף בצדקת המפעל הזה ובעתידו, לרבות עתידם האישי. במצב שכזה יש מי מהם שמתפרק ומתרגם את התסכול על אבא ואמא לפעולות זעם ושנאה מול אמא מדינה.

בנים סוררים ומוכים כאלה הם תופעה מוכרת בכל קבוצה בחברה הישראלית. הם בוודאי מוכרים בכל החברה המודרנית. אך משום מה קשה להוציא מראשי הציבור הציוני-דתי ומנהיגי המתנחלים הודאה בעובדה הפשוטה שגם אצלם קיימת תופעה של משבר בין בנים להוריהם, שגם אצלם קיים משבר בין-דורי, שגם אצלם יש מרד של ממש במוסכמות שמתורגם למחאה אלימה נגד קודש הקודשים של ההורים - צה"ל והמדינה. הטיפול הראשוני מתחיל איפוא בקריאה מפוכחת של המצב והכרה והודאה בקיומה של התופעה הזו.
חבל שהודעת ראש הממשלה וצוות השרים על הכלים שיפעילו לאלתר לטיפול בתופעה התעלמה לחלוטין מן ההיבט של הטיפול. אם הממשלה רוצה שצעדי האכיפה שאושרו עד כה (שאינם תמיד מספקים) לבלימת התופעה יצליחו, עליה לשלב כלים נוספים במערכה. עליה להפעיל בד בבד עם אכיפה בלתי מתפשרת מערך משולב הכולל את בתי הספר והמורים, תנועות הנוער, המדריכים, אנשי הקהילה, העובדים הסוציאליים והשירותים הפסיכולוגיים - הן מול המשפחות והן מול הנוער המורד.

משרד הרווחה למשל צבר ניסיון לא מבוטל בטיפול בנוער ציוני-דתי פורק עול בתכניות מיוחדות וממוקדות, ומן הראוי היה לתגבר אותו בכלים ובמשאבים לטיפול בנוער הגבעות, כפי שהוא עוסק בקבוצות נוער אחרות הנמצאות במשבר.

רק כך - בעבודה סיזיפית של ירידה לכל פרט ופרט מול הוריו, משפחתו וחבריו, של שיחות וטיפול אין-קץ ומאמץ מרוכז ומשולב, כשיד אחת אוכפת בחזקה ויד שנייה מטפלת בחוכמה ועם משאבים הולמים - יהיה ניתן להתחיל ולראות בצמצום התופעה המסוכנת כל כך שאנו עדים לה בחודשים האחרונים. נקווה שעדיין לא מאוחר מדי.

 

המאמר המלא והמקורי, פורסם באתר NRG.



עודכן לאחרונה ב- ראשון, 25 דצמבר 2011 14:14
 

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר