עמוד הבית מאמרים מו"מ חשאי - האופציה היחידה
 

מו"מ חשאי - האופציה היחידה

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
ערן חרמוני    שני, 14 פברואר 2011 10:04
Share

כמעט שנתיים חלפו מאז השבעתה של ממשלת נתניהו וכמעט מדי יום מלווים אותנו הניסיונות להשיק מו"מ מדיני ישיר בין ישראל לפלסטינים, שנועד להביא בסיומו להסכם היסטורי בין העמים.

ארה"ב קיימה מאמצים עילאיים להביא את ממשלת ישראל והרשות לשולחן המו"מ. ומה לא נעשה: הזמנת המנהיגים לפסגה מפנקת בוושינגטון עם הנשיא.

הקפאה ל-9 חודשים והצעה להאריכה בחודשיים נוספים, תמורת הטבות ביטחוניות, מדיניות ותקציביות מרחיקות לכת. משא ומתן עקיף, התרוצצויות אין ספור של השליח מיטשל ועוד.

בזמן זה היינו עדים למלל אינסופי שנזרק לחלל האוויר בתקשורת ובזירות הדיפלומטיות השונות, בנוגע למו"מ הישיר שטרם נולד, והגיע הזמן לומר ביושר: שככל הנראה גם לא ייוולד בימי חייה של הממשלה הנוכחית. גם אם ייצא לאוויר העולם בכל זאת - הוא לא יוכל להביא לתוצאות משמעותיות כל עוד קיומו יהיה ידוע לכל.

ולא שזה לא חשוב - נהפוך הוא: הגעה להסכם ובו פתרון שתי המדינות מהווה אינטרס ישראלי ראשון במעלה והלו"ז עובד לחובתנו. ככל שהזמן חולף, כך יקשה עלינו להגיע להסכם מסוג זה.

נתניהו עומד בראשות קואליציה ימנית אדוקה, שאיננה מאפשרת הגעה להסדר עם הפלסטינים, אך חמור מכך היא איננה מאפשרת גם לקיים לאורך זמן מו"מ מדיני גלוי לעין - מו"מ שגם עצם קיומו יכול לסייע להתמודדות הישראלית עם הבידוד הבינלאומי ההולך וגובר.

מו"מ לזמן מגובל

אפילו יקרה הנס שיאפשר לאמריקנים להכריז בגאון על תחילתו של מו"מ ישיר בין הצדדים, אזי יחלוף זמן מועט עד לפיצוצו: חברי הממשלה והקואליציה הנוכחית של נתניהו לא יאפשרו לו מרחב תמרון או שהוא ייאלץ להפגין במשא ומתן חוסר נכונות לפשרות טריוויאליות, דבר שיוביל מאיליו לפיצוץ, או שברגע בו יסכים במסגרת המו"מ להביע נכונות לפשרה באחת מסוגיות הליבה, אזי תקרוס ממשלתו על-ידיי מי משותפותיו.

עד לאחרונה היו שסברו שנוכחותה של מפלגת העבודה בממשלה יוצרת איזון, שיחייב את נתניהו ללכת למו"מ וכי גם קיימת האופציה של צירוף קדימה לממשלה כדי לעשות כן. אולם הזמן הרב שחלף איננו מעמיד את האופציה של צירוף קדימה לריאלית, כי פשוט לא שווה להם להצטרף כאשר ביום בהיר ניתן לראות את מערכת הבחירות באופק.יתר על כן, הפילוג במפלגת העבודה הסיר את האיום שבדילול משמעותי של הקואליציה (לכדי 66) עם עזיבת כל החכי"ם של העבודה באם לא תהא התקדמות בתהליך המדיני, צובע את הממשלה הנוכחית בגוון ימני מובהק יותר (עם עזיבת 8 חכי"ם מהעבודה את הקואליציה) ומעניק לממשלה יציבות ובלבד שתתמיד בקו הימני.

צירוף הנתונים הנ"ל איננו מאפשר לממשלה לקיים לאורך זמן מו"מ רציני, ישיר וגלוי עם הפלסטינים שבו יועלו הצעות פשרה מהותיות בסוגיות הליבה.

אז מה עושים?

לראש הממשלה יש שתי אפשרויות: אפשרות אחת - לא לקיים מו"מ עם הרשות או לנסות להתעקש לקיימו מתוך הבנה שהוא יתפוצץ די מהר. מדובר באופציה שהיא רעה לישראל, שתגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל ואת התמיכה לה זוכים הפלסטינים - ובאפשרות שאולי תקנה לנתניהו עוד זמן עם הממשלה הנוכחית, אבל תביא אותו לבחירות הבאות כמועמד ימני מובהק על כל המשתמע מכך.אפשרות נוספת היא שיקרה הלא יאמן וראש הממשלה יפנים את ההכרח בהגעה להסדר מדיני עם הפלסטינים ואו אז, במתכונת

הקואליציונית הנוכחית, ניתן לעשות זאת רק בדרך אחת: לקיים משא ומתן מדיני חשאי ורק לאחר ההגעה להסכם - להביאו לעיני כל ולאישור הכנסת או העם בבחירות.

היתרון במו"מ חשאי הוא שניתן לקיימו באמצעות צוותים "לא רשמיים" (כמו באוסלו) ובכך לא יהא חשש לנהלו בכנות ובגמישות, שכן החשאיות ואי הפורמאליות יבטיחו את שלמות הקואליציה באם הוא ייכשל, ומצד שני יאפשרו לצדדים באמת ובתמים להשלים את המגעים לכדי הסכם - אם העמדות המזוקקות שלהם יאפשרו זאת.

 

פורסם במקור, באתר YNET בתאריך 14.2.11.

 

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר