עמוד הבית מאמרים מי הח"כים החברתיים במפלגה העבודה ובכנסת ישראל?
 

מי הח"כים החברתיים במפלגה העבודה ובכנסת ישראל?

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
המשמר החברתית    ראשון, 11 ינואר 2015 12:29
Share

סיעת העבודה בכנסת

איתן כבל הוא חבר הכנסת החברתי ביותר בסיעת העבודה בכנסת ה-19, כך עולה מנתוני "המדד החברתי", הבוחן את אופן ההצבעה של נבחרי הציבור על הצעות חוק חברתיות-כלכליות. כבל זוכה לציון הגבוה 96.1 נקודות – קרוב למקסימום הנקודות האפשרי במדד (100) – בין היתר בזכות נוכחותו התכופה במליאת הכנסת. כמו יו"רי סיעות אחרים, כבל מדורג ראשון גם בנוכחות בהצבעות בנושאים חברתיים-כלכליים, עם שיעור השתתפות של 67% מתוך 425 הצבעות שנספרו – גבוה מהממוצע הסיעתי העומד על 43% השתתפות. בנוסף, בשלושת מתוך ארבעת הכנסים שהיו בכנסת הוא דורג כח"כ השני הכי חברתי מבין כל 120 נבחרי הציבור.

למעשה, בדומה לפרסומי המדד החברתי בתום כל כנס, גם מניתוח הצבעות הח"כים בכל תקופת הכנסת ה-19 עולה כי רוב חברי העבודה זכו לציונים גבוהים מאוד – מעל 85 נקודות (הממוצע בקרב 120 חברי הכנסת עומד על כ-40 נקודות). החמישיה הפותחת בדירוג הסיעה: איתן כבל, משה מזרחי, נחמן שי, מרב מיכאלי, מיקי רוזנטל. מתוכם, בולטת מרב מיכאלי – היא נכחה בפחות הצבעות מעמיתיה ל"צמרת" הדירוג אך זכתה לציון גבוה. המשמעות: כאשר היא מגיעה, הצבעותיה נוטות להיות חברתיות. מיכאלי היא גם הח"כית החברתית המובילה מבין הנשים בכל הכנסת.

המדד החברתי מתפרסם בסוף כל כנס של הכנסת ובודק כיצד הצביעו הח"כים על הצעות חוק בתחום החברתי-כלכלי. הצבעה בהתאם לערכי המדד החברתי תזכה את חבר הכנסת בנקודה חיובית; הצבעה הפוכה תזכה אותו בנקודה שלילית. אי הצבעה אינה נספרת. לקראת בחירות 2015 חושב המדד החברתי עבור כל תקופת הכנסת המתפזרת, כשהציונים משוקללים לפי גודלו היחסי של כל כנס. ככל שציונו של ח"כ קרוב יותר ל-100 כך הצבעותיו במליאה היו יותר חברתיות ויותר קרובות לעמדת המשמר החברתי. כל הצעות החוק הכלולות במדד נמצאות כאן.

המדד החברתי לכנסת ה-19 יפורסם בשלבים לפני כל פריימריז, במטרה להעמיד למתפקדי המפלגות נתונים שיאפשרו בחירה מושכלת יותר. עד עתה פורסמו המדד החברתי של סיעת הליכוד. והמדד החברתי של סיעת חד"ש. בפריימריז במפלגת העבודה, שיערכו ביום שלישי הקרוב (13/01/14), מתמודדים 36 מועמדיםעל כ-16 מקומות פתוחים. שאר המקומות הריאליים משוריינים במסגרת הסכמים שונים. כל חברי הכנסת המכהנים מתמודדים, מלבד אבישי ברוורמן ובנימין (פואד) בן אליעזר שפרשו, היו"ר הרצוג שאינו מתמודד והמזכ"ל חיליק בר המשוריין במקום 7 ברשימה.

חברי הכנסת באופוזיציה חופשיים להצביע לפי רצונם, או לפחות חופשיים יותר מחברי הקואליציה. על כן מעניין להשוות בין ביצועי הח"כים דווקא בתוך סיעת האופוזיציה המרכזית, העבודה. אפשר לזהות בה שתי קבוצות מרכזיות: "הדור הצעיר" של הסיעה דומה בהצבעותיו ותופס את החלק העליון של המדד החברתי (איתן כבל, ותיק הח"כים של העבודה, חריג בקבוצה הזו, וגם נחמן שי); הדור המבוגר יותר – יחימוביץ', הרצוג, ברוורמן, מרגלית, פואד – נמצא במקומות האחרונים ובהפרש ניכר מהאחרים. הסיבה המרכזית לכך היא שיעור הנוכחות הנמוך שלהם בהצבעות הכלולות במדד החברתי. אראל מרגלית, במקום הלפני האחרון, השתתף בפחות מרבע מההצבעות (104 מתוך 425) וזוכה לציון 69.5 במדד החברתי; אפילו ח"כ דב ליפמן (יש עתיד) מהקואליציה עוקף אותו. מרגלית מנסה למכור עצמו לאחרונה כשר בכיר בממשלה הבאה – נראה שהוא התרגל לרעיון עד ששכח שעליו להצטיין קודם כל בעבודה בכנסת. עוד ח"כ שבולט לשלילה בנוף הסיעה הוא חיליק בר. מזכ"ל העבודה עשה את הדבר ההפוך ממיכאלי: הוא השתתף בהרבה מאוד הצעות חוק רלוונטיות (מקום 3 בסיעתו) אך נמצא מתחת לעמיתיו, במקום ה-6 מבחינה חברתית.

שלי יחימוביץ' הייתה יו"ר האופוזיציה בחצי השנה הראשונה של כהונת הכנסת, ובאמת הגיעה רק ל-41% מההצבעות החברתיות. אבל מאז שהפסידה להרצוג בבחירות בנובמבר 2013, שיעור הנוכחות שלה דווקא ירד בכל כנס: ל-34% בכנס חורף 14', 18% בכנס שאחריו ו-20% בכנס הקצר האחרון. כך למשל, יחימוביץ' לא הופיעה להצבעה על הצעת החוק לשימוש בהפקעות קרקעות לצורך קידום דיור בר-השגה לצעירים – הצעה שהיא עצמה חתומה עליה.

ומה על נציגי המחאה החברתית של קיץ 2011? שניהם עושים עבודה יפה מאוד כחברי כנסת. סתיו שפיר ראויה לשבח על פעילותה הנמרצת בנושא ההעברות התקציביות בוועדת הכספים, שהביאה לביקורת הדוקה יותר על השינויים הסודיים הנעשים בתקציב המדינה. היא הרבתה להגיע להצבעות חברתיות-כלכליות, ובכנס החורף הארוך ב-2014 הגיעה למקום השלישי במדד החברתי מבין כל חברי הכנסת. איציק שמולי, שנבחר כח"כ החברתי בכנסת בשלושת חודשי כנס הקיץ האחרון, מדורג במקום השמיני בסיעה בכל תקופת הכנסת, עם ציון 86.9. שמולי דורג נמוך יותר בשני הכנסים הראשונים (מקום 9 בסיעה), אך השתפר משמעותית לאחר מכן (מקום 1 ו-2 בסיעה בכנס הקיץ והחורף האחרונים, בהתאמה).

בדרך כלל הצביעו כל חברי העבודה באופן דומה. כמה מקרים שליליים וראויים לציון הם התמיכה של הסיעה בהצעת החוק המקשיחה את התנאים להארכת שהיית עובדי סיעוד זרים בישראל מטעמים הומניטרים, הצעה שפוגעת בזכויות המטפלים והמטופלים ועשויה לשמש בעיקר לחיזוק "הדלת המסתובבת" בענף העובדים הזרים. 9 ח"כים של העבודה תמכו בה, מיכל בירן היחידה שהתנגדה. 8 מחברי העבודה גם תמכו בהצעת חוק "עיריות איתנות" (תיקון מס' 135 לפקודת העיריות), חוק שמעניק זכויות-יתר לערים מבוססות, מגדיל באופן ישיר את אי השוויון ברשויות המקומיות ומדרדר את תושבי הרשויות החלשות. 7 ח"כים של הסיעה אף תמכו בהצעת החוק להתרת שירות בחירת רופא בבתי החולים, שמבקשת לעגן בחוק את הכנסת השר"פ לבתי חולים ציבוריים (תחת הגבלות) – בניגוד להמלצות ועדת גרמן.

יוצא הדופן מבין חברי סיעת העבודה בכנסת היוצאת הוא בנימין (פואד) בן אליעזר. בן אליעזר כנראה עושה כל מאמץ כדי להיות לא חברתי, כבר מאז שהתחלנו לעקוב אחר הפעילות בכנסת הקודמת. הוא מעולם לא עבר את 13% הנוכחות בהצעות חוק חברתיות-כלכליות, למרות שלא היה לו שום תפקיד רשמי בכנסת והוא היה חבר רק בוועדה אחת (חוץ וביטחון, שגם הייתה מושבתת חודשים ארוכים); הוא מופיע מסורתית בכל כנס כח"כ הכי פחות חברתי בסיעת העבודה ובסיכום המדד החברתי של כל הכנסת ה-19 הוא מדורג במחצית התחתונה של 120 הח"כים – מתחת לחברי קואליציה רבים. בן אליעזר, כאמור, לא מתמודד בפריימריז הקרובים.

====================

הסקירה המלאה באתר המשמר החברתי

עודכן לאחרונה ב- שני, 12 ינואר 2015 19:40
 

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר