עמוד הבית מאמרים הנאום שנתניהו לעולם לא יישא
 

הנאום שנתניהו לעולם לא יישא

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
ערן חרמוני    ראשון, 02 נובמבר 2014 13:16
Share

חברי הכנסת ושרי הממשלה תופסים את מקומם במליאה, מצלמות הטלוויזיה מוכנות, הקהל ממלא את היציע - כנסת ישראל מתכנסת פעם נוספת ביום הזיכרון הממלכתי לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. יו"ר הכנסת מזמין את ראש הממשלה, בנימין נתניהו לשאת את נאומו:

ערן חרמוני"אדוני היו"ר, שרי הממשלה, חברי הכנסת, משפחת רבין, אזרחי ישראל. 19 שנה חלפו מאז הלילה הנורא, שבו מחבל יהודי רצח ראש ממשלה נבחר. זמן מספיק כדי להביט בפרספקטיבה היסטורית. זמן לא רב מידי כדי לשכוח ולהשיל מאתנו את מאורעות הימים ההם. די והותר זמן חלף לעריכת חשבון נפש. ללימוד הלקחים. לאמירת האמת: חטאתי, עוויתי, פשעתי.

"כן, אין צורך להתבייש מלבטא מילים אלו. הבושה נמצאת בהדחקה. בהסתרה. בהיתממות.

"אני מביט על הימים שקדמו לרצח ממקום של מי שלקח חלק באירועים. עדות של מי שהיה נוכח, של מי שהביט מקרוב בשנאה הפורצת ברחובות, באש המאכלת, בהסתה, באלימות - כמי ראה במו עיניו את זרעי הפורענות נזרקים כלאחר יד לכל דורש.

"לא ראיתי זאת כעיתונאי. אפילו לא כמשקיף באו"ם. הייתי שם. על המרפסת בכיכר ציון, בתהלוכה בצומת רעננה, בכל מקום שבו האלימות הביטה בנו בעיניים מתריסות – הייתי שם. לא, לא כאחד מהקהל. לא כמשתתף מיני רבים. הייתי שם כראש האופוזיציה, כמנהיג המחנה, כמי שמארגן ומוביל את ההפגנות.

"הייתי שם כמי שבחר לרכב על הנמר וסירב להכיר בחוקי הטבע הבסיסיים ביותר: נמר איננו חיה מבויתת, וכמיהתו אל הטרף איננה יודעת שובע. סלחו נא לי – כי היה עלי לדעת. אינני איש תמים. הנאיביות ממני והלאה. פשוט היה לי נוח. כן נוח. במרוץ המוטרף לראשות הממשלה, במאבקים הפוליטיים והאידאולוגיים הבלתי מתפשרים – לא תמיד שמים לב לדברים החשובים.

"לא רציתי כי רבין יירצח. חלילה. לא ביקשתי את הדבר הנורא. לא האמנתי כי הנמר איננו ניתן לשליטה. לו רק הייתי יודע. לו רק הייתי מביט אל האופק. מגלה מנהיגות. לו רק הייתי עוזר אומץ וקובע: בהפגנות שלי. בהפגנות בהן אני נמצא – לא תהיה הסתה. ואם הנמר לא ירצה בי: שימשיך לבד.

"היום אנחנו יודעים – דבר אחד מסוכן יותר מהמסיתים: המנהיגות שמדחיקה את מסוכנותם, מתעלמת מחוזקם, משתמשת בנוכחותם. שוב לא ניתן – גם לא הסכמה שבשתיקה – למחבלים הצומחים להם בביתנו ומסכנים את קיומנו. סלחו נא לי – אחרי 19 שנה הגיעה העת לתיקון היסטורי: חטאתי, עוויתי, פשעתי".

========================================

הטור המקורי והמלא פורסם באתר וואלה!

 

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר