עמוד הבית מאמרים למה בעצם פואד
 

למה בעצם פואד

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הארץ, ספי רכלבסקי    שלישי, 22 אפריל 2014 14:40
Share

פואד, בנימין בן אליעזר, הוא אחד הפוליטיקאים החכמים בישראל. לא ערמומי, או פיקח. חכם. הפער בין העובדה הזאת לבין דמותו, למשל ב"ארץ נהדרת", אינו עניין מקרי. דמות דומה של אידיוט גמור קיבל גם עמיר פרץ. בישראל 2014 שהולכת ומתגזענת ושהפערים בה הולכים וגדלים, גם הפערים והדימויים העדתיים רק הולכים ומעמיקים. מקום לידה ושם אינם כמובן סיבה להיות נשיא, אך יש בהם ממד סימבולי משמעותי.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, אם יש לנשיא בישראל תפקיד, הרי הוא בעיקרו פוליטי. לא בכדי הנשיא הוא שמטיל את הרכבת הממשלה על אחד המועמדים, לפי שיקול דעתו. אחת הפעולות הבולטות ביותר של נשיא בתולדות ישראל - הלחץ להקמת ועדת החקירה הממלכתית לחקר הטבח בסברה ושתילה ביד הנשיא יצחק נבון - היתה פוליטית. כך גם הקמת ממשלת האחדות ב-1984, שבה בתנאי תיקו נתן חיים הרצוג לשמעון פרס זכות ראשונים להקמת הממשלה, וכך גם פועלו של עזר ויצמן בנושאי שלום, בזמן ממשלת נתניהו הראשונה, ופועלו של שמעון פרס למניעת מלחמה עם איראן. נשיא הוא תפקיד פוליטי לכל דבר.

מכיוון שכך, מובן מאליו שלמרכז־שמאל יש עניין גדול שאחד מאנשיו ייבחר לתפקיד, בעיקר בהתחשב בעובדה שמדובר בשנות הכרעה מול הפלסטינים, העולם הערבי והמתנחלים - ובעניינים אלה לבו של פואד בצד הנכון. עובדת היותו ממפלגת העבודה מוסיפה לכך. לא תקום בישראל אלטרנטיבה לשלטון הימין של בנימין נתניהו, בלא מפלגת העבודה. זכייה בנשיאות תהיה למפלגה הזאת, ולגוש המרכז־שמאל כולו, זריקת מרץ חשובה. העובדה שהנשיא הזה יהיה פואד, בוודאי לא תזיק לעבודה המנסה לגבש סביבה אלטרנטיבה רחבה, אך מתקשה להיפטר מדימוי אשכנזי מדי. בלא אלטרנטיבה רחבה כזאת, שקיעתה של ישראל לימין גזעני אנטי־דמוקרטי תהיה לבלתי הפיכה.

מבין המועמדים לנשיאות, ברור שדליה דורנר היא מועמדת ראויה. למרות שלא התבטאה פוליטית, דומה שאינה רחוקה מהמרכז־שמאל, בוודאי בעמדותיה הדמוקרטיות. עובדת היותה אשה, כמו מזרחיותו של פואד, היא יתרון חשוב בישראל המתגזענת והולכת. ואולם כדי להיות נשיא צריך קודם כל להיבחר. למרכז־שמאל בכנסת הנוכחית רק 32 אצבעות. גם אם יתגייסו כולם - מה שלרוב לא קורה - עדיין צריך להשיג עוד 30 אצבעות ממפלגות חרדיות שבאופוזיציה, ממפלגות מרכז שבקואליציה, וגם מהימין השולט. גם אם תקבל דורנר את עשר החתימות שיאפשרו לה להתמודד, סיכוייה לזכות לתמיכה רחבה שכזו מהמפלגות החרדיות והימין אינם גבוהים. לפואד, מסיבות רבות, יש סיכוי סביר לזכות בכך.

לקשריו הענפים של פואד במדינות האזור חשיבות רבה, בעיקר במצב שבו מדיניותה של ישראל מבודדת אותה לדעת, מנתקת אותה מהאזור שאמור להיות ביתה; היכולת לקיים בימים אלה קשרים עם ישראל דרך נשיאה, רק תועיל לה.

החמיצות השוררת בחוגים שונים במרכז־שמאל כלפי מועמדותו של פואד, מסבירה מדוע השפעתו של אותו מרכז־שמאל בעשורים האחרונים זניחה, למרות שכוחו האלקטורלי דומה לזה של הימין. התהפכה היכולת שאִתה בנה את ישראל: היכולת להתלכד, להזדהות, לפעול למען מטרה משותפת, כשהביקורת מופנית קודם כל החוצה, והמאמץ מוקדש לביסוס התמיכה הציבורית.

סביר להניח שפואד יהיה נשיא טוב. מיומנויותיו הפוליטיות, לצד גילו וניסיונו, ייאפשרו לו לנהוג בהתאם לערכיה הנזנחים של תנועת העבודה, ולפתוח את משכן הנשיא לערבים, לאנשי הפריפריה, ולכל מי שאינם חלק מהשלטון הימני־מתנחלי־קפיטליסטי.

-------------------------------------------------------------

פורסם במקור באתר הארץ.

 

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר