עמוד הבית מאמרים תנו לבוז'י לנצח
 

תנו לבוז'י לנצח

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
יולי תמיר    רביעי, 20 נובמבר 2013 08:56
Share

אחד הנעדרים הגדולים מהפוליטיקה הישראלית הוא אלמנט התקווה. ההנהגה הישראלית חדלה להאמין בעתיד טוב יותר. מול החלל הזה מנהלת מפלגת העבודה סדר יום שכל מטרתו לבקר ולהטיף. במקום להציג חזון, היא נהפכה למפלגה קנטרנית, שדואגת להסביר את פגמי השיטה אך לא מנסה לייצר אלטרנטיבה אמיתית. התנהלותה מתאימה למפלגת שוליים, לא למוקד כוח המנסה לאתגר את השלטון.

הדוגמה הבולטת לכך היא מחאת קיץ 2011. ימי המחאה היו אמורים להיות ימיה הגדולים של העבודה, אבל דווקא הם גרמו לאובדן הרלוונטיות שלה. הציבור הישראלי שיצא בהמוניו לרחובות לא היה זקוק לכך שיראו לו את חסרונות השיטה - את זה הוא הבין בעצמו. ביום שאחרי המחאה הוא חיפש פוליטיקה של פתרונות ותקווה, אבל במקום להציג חלופה רלוונטית אימצה העבודה גישה מתלהמת שהבריחה מצביעים.

גם בזירה הפוליטית לא השכילה המפלגה לפעול בחוכמה: במקום להציג אג'נדה כלכלית ומדינית היא ברחה מכל מה שהיה "נגוע" ברעיונות של השמאל הציוני, רדפה אחרי המרכז וכלאה את עצמה בנישה צרה. כך הגענו למצב אבסורדי שבו ההסדר המדיני, הפיוס בין העמים, החזרה של ישראל לגבולותיה - כל אלה נהפכו לטאבו במפלגת העבודה. שתי מתחרותיה, מרצ משמאל והתנועה מימין, זכו מההפקר. בבחירות האחרונות רבים החליטו שלא להצביע הפעם "אמת", משום שחשו המפלגה לא מייצגת אותם עוד.

מפלגת העבודה היא מפלגת המונים ששואפת להנהיג או לאתגר את השלטון. מפלגה שבה דרות בכפיפה אחת קבוצות ודעות והשקפות עולם שונות, כל זאת מתוך שיח תוסס ופרגמטי. הדוגמטיות וצרות האופקים שבה נהגה המפלגה בשנים האחרונות אינה מתאימה לדפוס שעליו הושתתה בעבר ושבעזרתו הנהיגה את המדינה שנים רבות.

שיקום המפלגה יבוא מפנים. זה הזמן להעמיד בראשה אדם שגדל בתוכה ויוכל לאחד את השורות. יצחק (בוז'י) הרצוג הוכיח את עצמו בשורה ארוכה של תפקידים: מזכיר ממשלה, שר בינוי ושיכון, שר תיירות, שר רווחה ועוד. תמיד ידע לעמוד בראש קבוצה מתוך אחדות עשייה ותחושת שליחות משותפת. בכוחו להוביל ולאחד את המפלגה. אך יותר מכל אלה, הרצוג הוכיח בעשייתו הפוליטית שהוא איש של תקווה שאינו זונח את החלום המדיני ויודע לקדם אותו לצד השאיפה לתיקון חברתי. אם ייבחר ישיב למפלגה את אלה שעזבו אותה, ויציבה שוב על מגרש המשחקים הפוליטי, לא כמי שקוראת "בוז" מהיציע אלא כפי ששואפת להבקיע ולנצח.

פרופ' תמיר כיהנה כשרת החינוך מטעם מפלגת העבודה

----------------------------------------------------

פורסם באתר עיתון הארץ.

 
הודעות: לפני 3 שנים, 9 חודשים על ידי נטע #8521
קלישאות חבוטות והפניית אנרגיה למאבקים פנימיים עקרים (כל שנתיים פריימריז להנהגה) הם אלה שהובילו את העבודה לתחתית ה- 13 מנדטים. בשביל לקום משם, צריך להחליף את הפרדיגמה לא למחזר אותה.

וצריך גם קצת יושר - להגיד על יחימוביץ שאיננה מציעה אלטרנטיבה זו אמירה כל כך מביכה, שקשה להבין איך שרת החינוך לשעבר (מרת "אופק חדש") יכולה בכלל להרשות לעצמה לכתוב.

איך אפשר לקרוא להצביע לבוזי שהפריט חלקים ניכרים ממערכת הרווחה לידיים החומסות של הקבלנים והפקיר בכך שכבות רבות (פריפריה - יהודית וערבית, נשים וגברים, חילוניים ודתיים), ואחר כך לקשור לו את קשר התקווה?
מה זה הוא שהצליח להעמיד את המפלגה על הרגליים?
ועוד לדבר אחר כך על מפלגת המונים. איזה המונים?

צר לי על יולי תמיר שנופלת כאן בכמה וכמה כשלים מביכים. זה באמת מביך

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר