עמוד הבית מאמרים חוזרים לעצמנו - תוכנית ההפעלה של מפלגת העבודה
 

חוזרים לעצמנו - תוכנית ההפעלה של מפלגת העבודה

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
יצחק (בוז'י) הרצוג    שני, 04 נובמבר 2013 18:27
Share

"ההיסטוריה נעשית בידי העם לא בידי אנשים, מנהיג הוא משרת הכלל, משרת האידיאה: רוב המנהיגים המובילים שואבים את כוחם מהתמיכה וההיענות שהציבור מעניק להם" דוד בן גוריון

תוכנית ההפעלה של העבודה

תקציר

מפלגת העבודה מיסודה של תנועת העבודה, היא התנועה האידאולוגית והפוליטית החשובה והמשפיעה בהיסטוריה של מדינת ישראל והתנועה הציונית.

בשנים האחרונות איבדה העבודה את ייחודה ואת אופייה חוצה המגזרים. המפלגה הפכה לסיעה: גוף ריכוזי המנוהל מלמעלה, שעיקר כוחו מצוי בידי יושב הראש. העבודה חדלה להיות בית עבור חבריה; דיונים אידאולוגיים ופוליטיים אינם מתנהלים בה; רבים ממוסדותיה רוקנו מתוכן; מחוזות ומגזרים שלמים נדחקו לשוליים. חברי המפלגה חשים ניכור ממנה, המתבטא בשיתוק ברמת השטח ובעזיבה מתמדת של חברים.

על מנת להתמודד מחדש על הנהגת המדינה וכדי להוות מוקד משיכה לציבורים רבים ומגוונים, על מפלגת העבודה לחזור ולהיות גוף חפץ חיים. עליה להתפרס מדן ועד אילת, לחזק את ייצוג הפריפריה וההתיישבות העובדת, להעניק תחושת שייכות, קהילתיות וזהות לחבריה.

מסמך זה יציע מפת דרכים לשיקום הבית. נעשה זאת באמצעות החייאתם של מוסדות המפלגה, הבטחת תהליכים שקופים, שווים וברורים ויצירת מרחבים לדיונים אידאולוגיים ופוליטיים פוריים.

נפרט תפיסות ונהלים שיקדמו את השיח הפנימי ויקרבו את החברים למוקדי קבלת החלטות. המפלגה תחזור להיות מערכת השייכת לחבריה והמשרתת אותם, תשאף לחזקם ולטפחם ותפעל להצמיח מתוכה את דור מנהיגי העתיד בכל שכבות ומגזרי החברה הישראלית. תכנית פעולה זו דנה במוסדות המפלגה ואופי פעולתם, היא אינה נוגעת בשיטה לבחירת יושב הראש ובנושאים נוספים ככל שנדרש להם.

רקע - השיתוק המוסדי

בשנים האחרונות הפכה מפלגת העבודה מגוף רעיוני תוסס לסיעה פוליטית מצומצמת שרוב עיסוקה הוא הפעילות הפרלמנטרית. המפלגה הלכה ואיבדה בהדרגה את נכסיה החשובים ביותר. תחושת ניכור לה שותפים עשרות אלפי חברים מעמידה את עתידה של המפלגה בסכנה מוחשית. הגופים האידאולוגיים חדלו מלתפקד. מוסדות המפלגה השונים, שיצרו איזון עדין בין השטח לבין הנהגת התנועה, שותקו וחלקם אף חוסל לחלוטין. גופי הביקורת עוקרו מתפקידם. דיונים מהותיים בנושאים פוליטיים, חברתיים או מדיניים חדלו מלהתקיים. במקרים רבים, היחס לחברים הוא כאל חותמת גומי; המפלגה מנוהלת באטימות, בהיעדר שקיפות, במידור ובאי-סדר.

בקרב חברי המפלגה שוררת תחושה קשה. לחברים אין מקום בו הם יכולים להשמיע את קולם או לערער על צעדים שגויים. סביר להניח כי מרבית חברי המפלגה היו מתנגדים להחלטה לבטל את סדר היום המדיני - הנושא שהיה מזוהה עם התנועה בעשורים האחרונים - אלא שאיש לא שאל לדעתם.

הקמפיין השגוי בבחירות 2013 הוא רק קצה הקרחון. בזה אחר זה רוקנו מוסדות התנועה מתוכנם. מזכירות הלשכה הורכבה טלאים-טלאים כך שאינה מסוגלת עוד למלא את תפקידה כגוף המקצועי המנהל את המפלגה; לשכת המפלגה - "הפרלמנט" של העבודה - פורקה הלכה למעשה; הוועידה עוקרה ולמעט הצבעות לא מתקיים בה כל הליך ציבורי; תפקיד המזכ"ל צומצם בחיבוק דב; סניפי המפלגה מודרו והודרו מקמפיין הבחירות לטובת מטות
חד-פעמיים שנעלמו עם סגירת הקלפיות; ספר הבוחרים מנוהל בחשאיות ובחוסר מקצועיות; וכן, חוסלה גם נציגות המגזרים.

עומק השבר בא לידי ביטוי בולט לאחר הבחירות, כשמוסדות המפלגה אפילו לא התכנסו לדיון בכישלון. מנגנון המפלגה חדל לתפקד באופן עצמאי והפך למטה האישי של יו"ר המפלגה וכבר נשמעים פעמי געגוע לחמקן מאקירוב.

מפלגה חפצת חיים?

ביקורת מהותית ומקצועית אינה מתקיימת כיום במפלגת העבודה. גופי השיפוט חלשים ומנותקים; קבלת ההחלטות מתנהלת בחדרים סגורים, ללא נוכחות תקשורת וללא פרסום פרוטוקולים. לראייה, תוצאות פריימריס 2012 לא פורסמו, החלטה שהתקבלה באופן שרירותי וללא הסבר נאות. אין שיח מפלגתי. העבודה אינה מייצרת אג'נדה ציבורית אלא נסחפת לתוך סדר היום התקשורתי, מגיבה ולא יוזמת, מקדשת כותרות ולא תהליכים ארוכי טווח.

ההיסטוריה הישראלית הוכיחה כי מפלגות המנוהלות בריכוזיות, על ידי מנהיג יחיד וללא מוסדות חיים ובועטים - הדרך השלישית, התחיה, מולדת, עם אחד, ד"ש, קדימה, צומת, שינוי, מפלגת הגמלאים, תמ"י ועוד היד נטויה - סבלו מתוחלת חיים קצרה; השפעתן דועכת במהירות וחבריהן נפוצים לכל עבר.

רק תנועות שצמחו מלמטה למעלה והיו בעלות מוסדות דמוקרטיים ובסיס תומכים רחב, הצליחו לשרוד לאורך שנים ועשורים, להתחדש, לייצר דורות של מנהיגים ולכבוש מחדש את מקומן בשלטון גם לאחר תקופות קשות.

חיסול מוסדות המפלגה מוביל בהכרח לחיסול המפלגה. ראיות אינן חסרות, מהכישלון בבחירות ועד לנטישת החברים ההמונית. איש אינו מעוניין להיות חבר בגוף שאינו מתעניין בדעתו ואינו קשוב לצרכיו. מאז בחירות 2013, בתוך פחות משנה, הצטמצמה מפלגת העבודה בלמעלה מעשרת אלפים חברים, המהווים כ-17 אחוז מהגוף הבוחר (!)

דמוקרטיה כדרך חיים

בהיבט הערכי, מפלגות המנוהלות מלמעלה למטה סותרות את מהות הדמוקרטיה. מפלגה היא התארגנות של ציבור גדול המעוניין לקחת חלק בניהול המדינה ומשאביה ולפעול להגשמת חזונה. המודל המפלגתי הוא שעמד לנגד עיני מייסדי המדינה: מוסדות המפלגה הם המסגרות בתוכן אמורה להתרחש עיקר הפעילות הציבורית, הרעיונית והאידאולוגית. בהם מעלים חברי המפלגה נושאים לסדר היום, באמצעותם הם מבקרים את התנהלות הנציגים הנבחרים, דנים בצרכי הציבור ומציעים רעיונות מקוריים.

הסתרה, מידור, ניתוק, השתקת המתנגדים וחיסול המוסדות הם פגיעה מהותית בעקרונות שעל פי הם הוקמה הדמוקרטיה הישראלית וחותרים תחתיה.

את החזרת מפלגת העבודה לחבריה, נעשה באמצעות שיקום המוסדות, באמצעות חזרה לחוקת המפלגה (תוך עדכונים נדרשים), יצירת שקיפות מוחלטת בתהליכים המפלגתיים ובקבלת ההחלטות, חיזוק גופי השיפוט והביקורת ויצירת במות רעיוניות שבהן יוכלו חברי התנועה לדון בסוגיות פוליטיות מהותיות.

מסמך עקרונות זה רואה בכלל חברי המפלגה ותומכיה את עתידה ואת סוד כוחה של העבודה.

חיבור ונגישות לכלל המגזרים בחברה הישראלית הינם תנאים הכרחיים להחזרת חברי המפלגה אשר נטשו אותה, להגדלת מספר החברים החדשים ולהצלחה אלקטורלית. פתיחות ושיתוף הם מהותה של הדמוקרטיה הישראלית והם הדרך היחידה לבטא את תפקידה ההיסטורי של העבודה כתנועת המונים ישראלית, הלוקחת חלק מרכזי בבניין הארץ והמדינה.

החזרה לשלטון תתחיל ביישום ובהפיכת העבודה לתנועת המונים תוססת ומובילה. הציבור יקח חלק בתהליכי קבלת החלטות ולמפלגה נדרשים מוסדות שיאפשרו את השתתפותו.

תוכנית הפעולה

פרק א': רוח חדשה במוסדות המפלגה

מוסדות המפלגה יחודשו ברוח תפקידם המקורי: המוסדות המקצועיים יעסקו בניהול האדמיניסטרטיבי והחוקי השוטף ואילו הגופים הנבחרים יחזרו להיות במות רעיוניות אשר בהם יוכלו חברי המפלגה לדון ולהכריע בנושאים מהותיים.

עם הפנים לחבר

הנכסים החשובים ביותר של המפלגה הם חבריה, תומכיה וקהל בוחריה. בעידן הווירטואלי המנוכר, בני אדם מחפשים מסגרות לזהות, לביטוי ולהעצמה אישית במסגרתם של תהליכי שינוי רחבים. את האנרגיות הללו צריכה המפלגה לספוג לחיקה. על העבודה לאפשר לחברים לקדם ולעודד יוזמות אישיות ברמה המקומית והלאומית. המפלגה צריכה להעניק שירות מאיר פנים ולהתייחס אל חברותיה וחבריה באופן שוויוני ומקבל. מוסדות המפלגה יהיו פתוחים ושקופים בפני החברים. הכרעות מהותיות ינבעו מתוך דיונים והחלטות במוסדותיה הדמוקרטיים של המפלגה, כפי שנפרט להלן.

מזכירות הלשכה

מזכירות הלשכה היא הדירקטוריון של מפלגת העבודה. תפקידה לסייע ליו"ר ולמזכ"ל לנהל את המפלגה. המזכירות אינה אמורה להיות גוף פוליטי, אלא גוף מקצועי העוסק בסוגיות אדמיניסטרטיביות ומשקיות. כיום נוצר מצב אבסורדי בו אנשים אשר לא נבחרו, מבצעים תפקיד פוליטי במסגרת המזכירות ולמעשה מנהלים את חייה הפוליטיים של המפלגה.

המזכירות תחזור לייעודה המקורי כגוף המקצועי, המשקי והכלכלי של המפלגה. היא תורכב משני נציגים פוליטיים - יושב הראש והמזכ"ל - ולצדם אנשי מקצוע בלבד: גזבר המפלגה, רואה חשבון, עורך דין ומינויים דומים נוספים הדרושים לניהול מקצועי שוטף (תנאי בסיסי לחברות במזכירות הינו העדר ניגוד עניינים, בניגוד למצב הנוכחי). ההכרעות הפוליטיות תועברנה מידי מזכירות הלשכה למוסדות הנבחרים של המפלגה. המזכירות לא תעסוק בתוכנה הפוליטי-רעיוני של ועידת המפלגה.

לשכת מפלגת העבודה

לשכת מפלגת העבודה היא "פרלמנט המפלגה". הלשכה נוצרה כדי לאפשר לחברי המפלגה להעלות לדיון סוגיות מרכזיות בחיי החברה והמדינה, מתוך מטרה להשפיע על סדר יומה של כלל החברה הישראלית. הלשכה היא הגוף הנבחר האמור להתכנס באופן התדיר ביותר ולקיים דיונים מעמיקים וממצים בנושאים פוליטיים ומפלגתיים. בפועל, הלשכה אינה קיימת. באופן מעשי, המוסד אשר אמור לתווך בין הציבור לבין חברי הסיעה, פורק.

הלשכה תחזור להתכנס באופן קבוע (למשל, פעם בחודש). ועדות הלשכה יהוו את השולחנות הרעיוניים שבהם ידונו סוגיות מדיניות וחברתיות מרכזיות. הלשכה תחליט על כינוס ועידת העבודה והיא זו שתכין את סדר יומה של הוועידה, במרכזו יעמדו דיונים פוליטיים מהותיים ולא רק הצבעות חפוזות.

ועידת המפלגה

כיום מנוהלת ועידת המפלגה כגוף טכני. לא מתקיים בה דיון מעמיק והיא מוקדשת כולה לאישור החלטות. חברים מהשורה אינם יכולים להעלות הצעות, סדר היום מצומצם ומשך הכינוס קצר מאוד. הוועידה והמרכז אוחדו, תפקיד המרכז כגוף רעיוני נמחק. כמו כן, נקבע סף גבוה מאוד, שלושים אחוז, לכינוס הוועידה ולהצבעה חשאית; הסף הגבוה מבטיח שהוועידה לא תכונס כמעט בשום מקרה וכאשר היא תכונס - יש מי אשר דואג שלא יתקיים בה דיון אמיתי.

הוועידה תחזור לתפקידה כסמכות החוקית והרעיונית העליונה של המפלגה. הוועידה היא המוסד החשוב ביותר להתוויית מדיניות המפלגה. באירופה ובמיוחד בבריטניה, משמשות הוועידות ככלי לייצור מדיניות ומסגרות המשנה שלהן (ועדות, שולחנות עגולים) מנפקות מסמכי חזון מדיניים המשמשים כמסגרת לפעילות נבחרי המפלגה.

בישראל - ולא רק במפלגת העבודה - הופרטו הבמות הרעיוניות. במקום שדיונים יתקיימו בכנסת ובמפלגות, הם נערכים בכנסים סגורים של עיתונים כלכליים ומכוני מחקר, כשכרטיסי הכניסה אליהם עולים כסף רב ואינם נגישים לציבור.

מפלגת העבודה תוביל את החזרתו של הדיון הפוליטי והחברתי מהכנסים האליטיסטיים הסגורים למוסדות נבחרים, פתוחים לציבור, המעורבים בחיי הקהילה ונגישים עבורה.

הקשר של ועידת העבודה עם כלל החברים יחוזק באמצעות הכפלת מספר הצירים. הוועידה תכונס במועד קבוע אחת לשנה ותימשך יומיים לפחות (יחד עם זאת, במקרים חשובים ובהכרעות מרכזיות יוכלו חברי הוועידה לדרוש את כינוסה המיוחד). ישתתפו בה כלל צירי הוועידה ואלו ייצגו את כלל חברי המפלגה. סדר יומה ייקבע על ידי לשכת המפלגה באופן שיאפשר לחברי המפלגה זמן להתבטא ולהגיב זה לזה. יורכבו ועדות קבועות בהן יתקיימו דיוני עומק אשר יועברו באתר המפלגה. הוועידה תנפק מסמכים והחלטות מחייבות בנושאים המרכזיים שעל סדר היום.

אנו מאמינים שדיון פוליטי תוסס ומעמיק יהווה מקור משיכה למפלגה וגם יוביל לשינוי דומה במפלגות אחרות. בכך, לא רק נחייה את העבודה כגוף רעיוני, אלא נעלה תרומה מהותית להחייאת הדמוקרטיה הישראלית.

מזכ"ל המפלגה

מזכ"ל מפלגת העבודה הוא "שר הפנים" של התנועה ואחד משני התפקידים הבכירים המשלבים את המימד הפוליטי והאידאולוגי בעבודתם. באחרונה, ניכרת מגמה לא בריאה של צמצום בכפיה בכוחו של המזכ"ל והכפפתו ליושב הראש.

המזכ"ל ימשיך להיות איש פוליטי וחבר הסיעה בכנסת, אולם מעמדו במוסדות העבודה יחוזק. המזכ"ל יחזור להיות הנאמן של חברי העבודה ויעסוק בניהול האדמיניסטרטיבי והפיננסי של המפלגה. המזכ"ל יפעל בשקיפות, באופן עצמאי ויהווה איזון לכוחו של יושב הראש. תחת המזכ"ל ימונה אחראי חופש מידע (ר' פרק ב').

יושב ראש

תפקיד יושב הראש הוא להנהיג את המפלגה מתוך שותפות ואחריות וליישם את הדרך האידאולוגית אשר מתווים מוסדות המפלגה. יושבי הראש האחרונים פעלו לצבירת עוצמה לא מבוקרת על חשבון החבר והמוסדות המפלגתיים. אנו נדאג לביזור ולהאצלת סמכויות, כל זאת מתוך הכרה בחשיבות עבודת הצוות וחיזוק מעמדו הציבורי של יושב הראש.

פרק ב': שקיפות, הוגנות וביקורת

בשנים האחרונות גוברת ההכרה בארץ ובעולם בחשיבותם העצומה של שקיפות וחופש מידע להליך הדמוקרטי. הנחת היסוד כיום היא שכל פריט מידע, מכרז או פרוטוקול צריכים להיות פומביים וכי חובת ההוכחה היא על מי שמבקש לשמור מידע בסוד. מפלגת העבודה נעה בכיוון ההפוך: מקימה חומות, מסתירה מידע ונאטמת.

מפלגת העבודה היא תנועת המונים ולכן את החשאיות אשר מאפיינת את התנהלות הנהגת המפלגה הנוכחית, תחליף גישה פתוחה, הוגנת ועניינית, הרואה בדיון ציבורי עקרון יסוד ולא מעמסה ומכשול.

אחראי חופש מידע

ימונה אחראי חופש מידע תחת המזכ"ל. אחראי חופש המידע יהיה אחראי באופן ישיר על פרסום פרוטוקולים, תוצאות בחירות, צילומים ושידורי וידיאו ישירים מדיוני מוסדות המפלגה ומאירועי פוליטיים בולטים. אותו אחראי ידאג שהחומר יפורסם בצורה בהירה ונגישה לכלל הציבור.

אחראי חופש המידע ישאף להעלות לרשת כמה שיותר חומרי ארכיון של מפלגת העבודה, אשר יעידו על התפקיד ההיסטורי של המפלגה והתנועה. החומרים, יעמדו לרשותם של סטודנטים וחוקרים, יקרבו את הציבור לעולמה של העבודה ויהוו משקל נגד למגמות רוויזיוניסטיות ופוסט-מודרניות השואפות לערער על תפקידה ההיסטורי של העבודה בהולדת הציונות ובהקמת המדינה.

בחירות

בחירות והצבעות הן לב ליבו של ההליך הדמוקרטי. על תוצאות הבחירות למוסדות המפלגה להיות שקופות לכלל החברים, בדיוק כמו בבחירות לכנסת. עד היום לא פורסמו תוצאות הבחירות לרשימת המפלגה לכנסת, בהתפלגות לפי קלפיות. ניהול ממודר של הליכי בחירות מאיים על ההליך הדמוקרטי במפלגה.

תוקם ועדת בחירות מפלגתית מקצועית וקבועה, בראשות שופט בדימוס, אשר תנהל את כל הליכי הבחירות במפלגה על-פי קריטריונים הוגנים, שקופים וקבועים - מניהול ספר הבוחרים, מועד פתיחת וסגירת הקלפיות, מיקומן, תקצובן ועד לפרסום התוצאות המלאות.

פרוטוקולים

אין שום הסבר ענייני להפעלת צנזורה בענייני ניהול המפלגה, למעט הרצון לצבור כוח פוליטי ולמנוע ביקורת. פרוטוקולים, דיונים והחלטות מוסדות המפלגה ובכלל זה ישיבות סיעה, יפורסמו מעתה באינטרנט ויהיו נגישים לכלל חברי המפלגה והציבור. נושאי משק וניהול יהיו זמינים לבדיקה ועיון לחברי המפלגה שיבקשו זאת.

תקשורת

התקשורת אינה אויב. יצחק רבין המנוח ניהל ישיבות סיעה של 44 חברי כנסת בנוכחות התקשורת ובכך רק תרם לעוצמתה של המפלגה ולעניין בפעילותה. אנו נחדש את המסורת של הזמנת התקשורת לישיבות הסיעה, למעט במקרים חריגים. במידת האפשר, ישודרו באינטרנט ישיבות של גופי המפלגה ובכללן ישיבות הסיעה. מעבר לשקיפות, מדובר בצעד אשר יגביר את העניין הציבורי בפעילות המפלגה ויקרב, גם את מי שאינם חברים בה, לעולמה ולערכיה.

דמוקרטיה ישירה

המפלגה תנהיג משאל חברים בנושאים קריטיים ובהכרעות מהותיות.

פרק ג': מסיעה למפלגה - חוזרים לקהילה

ערכיה ותפיסת עולמה של מפלגת העבודה רלבנטיים לכלל המוסדות הנבחרים בישראל. רק באמצעות עבודת שטח קבועה ורציפה, נוכחות בקהילה והתמודדות על מגוון של עמדות, תוכל מפלגת העבודה לחזור ולמלא תפקיד מכריע בעיצוב עתידה של מדינת ישראל.

המפלגה תקבע מסגרת מחייבת להעצמתם, לשמירת הקשר ולעדכון ההדדי עם המגזרים השונים והסניפים, תוך האזנה מתמדת לקולות, לרעיונות ולמצוקות העולים מהשטח. תוכנית זו תחייב את כלל חברי הסיעה בכנסת וכן את יתר הגורמים הרלבנטיים במפלגה.

בניגוד למידור, ההזנחה, ההתעלמות מהפריפריה ומסניפי המפלגה ומהמגזרים השונים, אנו נטפח את הקשר עם השטח והקהילה; נהפוך את מפלגת העבודה לפלטפורמה לפעילות פוליטית וחברתית בכל הרמות, בכל התחומים ובכל רחבי הארץ.

תפקידי שטח

מפלגת העבודה תעודד את חבריה להתמודד על תפקידים ציבוריים בכל המגזרים והרמות - בשלטון המקומי, בוועדי עובדים, בוועדי הורים, בארגונים חברתיים, בעמותות ועוד. המפלגה תשמש כרשת חברתית-פוליטית וכפלטפורמה למעורבות חברתית. הנהגת העבודה תרתום את עצמה ותסייע לחברים בהתמודדותם על תפקידים ציבוריים; בכך נתניע מחדש תהליך דורי שיחזיר את המפלגה להנהגה מלמטה, באמצעות השטח והקהילה.

המפלגה בראשות יושב הראש, תקיים, שולחן הנהגה משותף לנציגיה בכנסת ובמוסדות לאומיים דוגמת הסוכנות, ההסתדרות ציונית, קק"ל, שלטון מקומי ועוד.

מטה בחירות תמידי

המפלגה תקים מטה תמידי וקבוע שיארגן את חבריה ותומכיה על פי רשומות מעודכנות המשויכות לסניפים לקלפיות ויישובים, כך כשבכל עת ובכל מערכת בחירות ידע המטה להגיע לכל תומך ותומך פוטנציאלי של העבודה.

אתר האינטרנט

אתר המפלגה ישמש את כלל חברי המפלגה ולא רק את יושב הראש והמנגנון המקורב. האתר יכלול מידע מישיבות מוסדות המפלגה, ישמש את החברים בפעילותם הציבורית והפוליטית ויאפשר בו דיון פתוח וחופשי בכלל הנושאים שעל סדר היום.

המשנה החברתית-כלכלית

דינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה." (מתוך מגילת העצמאות)

מבוא

מקדמת דנא, הייתה מפלגת העבודה הכח החברתי המוביל במדינת ישראל. היום, היא צריכה לשוב ולתפוס את מקומה ככזו.העבודה בנתה את השירותים הציבוריים, הקימה את ועדי העובדים ויצרה את רשת הביטחון הסוציאלית הישראלית, להם היא נותרה נאמנה עד היום וכך היא תישאר: מפלגה חברתית, דמוקרטית וציונית. לנוכח המשבר הפיננסי העולמי, אל מול אי-שוויון גובר ותחושת מחנק וחוסר אונים של מעמד הביניים, העבודה היא התנועה היחידה המציעה חזון חברתי-כלכלי כולל, המשלב צמיחה ויזמות חופשית עם לכידות חברתית ואחריות הדדית.

העבודה היא המפלגה החברתית היחידה שאינה מדברת בשמו של מגזר אחד או מעמד אחד, אלא מבקשת לתת מענה לשכירים ולדורשי העבודה, לבעלי מקצועות חופשיים, לחקלאים, לפריפריה ולתושבי הערים הגדולות. בעולם של ניכור ותחרות הכל-בכל, החזון החברתי של העבודה רלבנטי מתמיד.

ממשלות ישראל בדור האחרון, התירו את רסן הפרטת נכסי הציבור, צמצמו את רשת הביטחון, פגעו בעבודה המאורגנת והעדיפו את ההון על הזוג הצעיר והאדם העובד. את פגיעתן הרעה מרגיש כל ישראלי. הקפיטליזם הדורסני של העשור האחרון הוא ששלח מאות אלפי ישראלים לרחוב להפגין כנגד מדיניות הממשלה והוא שממשיך להטיל צל כבד על אומת הסטארט-אפ. כעת, בהוסיפה חטא על פשע, מאשימה הממשלה את הציבור בקשייו ומשתלחת בזוגות צעירים שנואשים מלמצוא עבודה או דיור הולם.

אין תקומה לציונות ללא לכידות חברתית, עזרה הדדית ותחושת שותפות גורל. לא ניתן להגן על הארץ וליישבה, לקלוט עלייה ולקיים שוויון למיעוטים, ללא חינוך ציבורי חזק ונגיש, ללא מערכת בריאות מתפקדת וללא רשת ביטחון סוציאלית רחבה ועמוקה.

נחנו עם מיוחד במינו, שבבסיסו לא מעט סולידריות שאותה שאבנו ממקורותינו וממורשתנו. ויחד עם זאת, אנו עם שיש בתוכו, מתחים אדירים ופערים גדולים בין עני לעשיר.

כל אלה מאיימים לשחוק את הסולידריות החברתית ואת חוסננו הלאומי.

..... במובן זה אני קורא תיגר על התפיסה שדוחקת לשוליים את ענייני החברה ודוגלת בהיררכיית הצרכים במדינת ישראל: ביטחון בראש וראשונה.

כך, מאז ומעולם עסק השיח של "החוסן הלאומי" בעיקר בסוגיות ביטחון, חוץ וכלכלה. אני טוען שלא יתכן שחוסן לאומי יבחן אך ורק בפרמטרים של ביטחון חוץ וכלכלה. ביטחון לאומי כולל בתוכו כציר מרכזי גם את הביטחון החברתי-סוציאלי. הא בהא תליא, הם "כלים שלובים" כהגדרתו של יגאל אלון"

(מתוך ספרו של ח"כ יצחק הרצוג
תכנית עבודה - מתכון לרווחה כלכלית,
מתווה את תוכנית העבודה למדינת ישראל
באמצעות מפלגת העבודה)

השיח הביטחוני והמדיני אינו קודם לשיח החברתי וגם לא להיפך: הנושאים שלובים זה בזה; השלום מקדם את הצמיחה הכלכלית, מאפשר את צמצום הוצאות הביטחון ופותח אפשרויות חדשות בפני תושבי הארץ ואילו השירותים הציבוריים ורשת הביטחון הקהילתית יוצרת את החוסן הלאומי הנדרש להתמודדות עם האתגרים המדיניים והביטחוניים.

מפלגת העבודה לעולם תניף את שני הדגלים ותענה לשני האתגרים, המדיני והחברתי.

העבודה תעצור את ההפרטה הלא מבוקרת של נכסי ציבור, תחזק את מערכת הבריאות הציבורית ותפסיק את הקיצוץ ברשת הביטחון של שכבות החלשות. דגש מיוחד יינתן למצוקתו של מעמד הביניים. לא נעסוק בדמגוגיה והסתת הציבור נגד המגזרים החלשים בחברה כגון החרדים והערבים, אלא ניגע בשורשיו של המשבר ממנו סובל מעמד הביניים ובראשם במשבר הדיור.

הדיור הוא ההוצאה המרכזית של משק הבית הישראלי, בין אם ברכישה או בשכירות. יותר מכל שינוי במס ואפילו יותר מעליית מחירי הדלק והמזון, הזינוק בהוצאות הדיור קלע שכבות רחבות ביותר במעמד הביניים לסחרור קטלני. ממשלת ישראל מסרבת עדיין להכיר במצוקה הזו והיא מתחמקת בעיקביות מטיפול בשורשי המשבר. צמצום ההוצאה על דיור היא המפתח החשוב ביותר להקטנת אי-השוויון ולסיוע למעמד הנמוך והבינוני נמוך, היא רלבנטית לכלל המגזרים באוכלוסייה והיא שתעמוד בראש סדר העדיפויות החברתי.

עקרונות שוק הדיור

- בעיית הדיור בישראל אינה דומה לבועת הנדל"ן האמריקאית ואין חשש לנטישת נכסים וליציבות הבנקים, לכן יש לסייע למעמד הבינוני בהורדת ההוצאה על דיור, תוך מתן רשת ביטחון למלווים. הורדת נטל מחירי הדיור צריכה להתבצע באמצעות פעולה משולבת שתגדיל את ההיצע, תוריד את עלויות המימון ותבטח את הבנקים כנגד הסיכון שבירידה מהירה מדי בערך נכסים ממושכנים.

- השלב הראשון יתבצע באמצעות הורדת עלויות המימון. רוכשי דירות רבים אינם מודעים לאפשרות הre-financing של הלוואות שנלקחו בריבית גבוהה יותר, או בהורדת עלויות הביטוח. באמצעות פעילות הסברה פשוטה, המדינה יכולה לצמצם עלויות אלו באופן שיחסוך מאות שקלים ואף יותר למשקי בית רבים.

- במקביל, על המדינה לפעול להגדלה משמעותית של היצע הדיור בפריפריה הקרובה והרחוקה. היצע הוא הבעיה העיקרית, שמזמן אינה מוגבלת רק למרכז הארץ. ניזום הקמת כ-100 אלף דירות יחידות דיור נוספות ביוזמה ממשלתית ובביצוע פרטי, תוך הוזלה משמעותית בעלויות הבנייה והקרקע (בדומה לנעשה במגזר החרדי). כפועל יוצא מכך, כמות הדירות שתשוחרר לשוק מדי שנה תהלום את הגידול באוכלוסייה ואת צרכי האזרחים.

- המפלגה תיזום תכנית מרחיקת לכת שתלווה בחקיקה על מנת לפתור את בעיית ההתפתחות המוניציפלית במגזר הערבי (הן לגידול הטבעי והן לסבך הבירוקרטי המעיק עד כדי מחנק על המגזר), חקיקה שתשאף לפתור את בעיות הבניה הבלתי חוקית הקיימות היום בשטח בפועל.

- המפלגה תפעל במלוא כוחה על מנת לתת מענה לכלל הסוגיות שעל סדר יומה של ההתיישבות ובכלל זאת, חקלאות, הסדרי קרקעות, מצוקת כח האדם והעובדים הזרים ופתרון בעיית התעסוקה החלופית לחקלאים.

- יוקמו 50 אלף דירות להשכרה בשיטת BOT בהן הנכס מוקם ומופעל על ידי הזכיין הפרטי וחוזר לבעלות המדינה לאחר תקופה שנקצבה מראש. כך יובטחו עתודות הדיור הציבורי לדור קדימה.

- תחבורה ציבורית מאפשרת להפוך במהירות שכונות ואף ערים שלמות לאטרקטיביות למגורים, בשל כך, דיור ותחבורה הם סוגיות שלובות. עובדה זו, הברורה לכל אזרח המחפש דירה, לא קיימת בקבלת ההחלטות הממשלתית. נפעל לשדרוג התחבורה הציבורית בישראל לסטנדרטים מערביים, להרחבת רשת הרכבות, לפיתוח הרכבות הקלות בערים ולשדרוג הנתיבים לאוטובוסים.

- העבודה תהפוך את קבינט הדיור לקבינט דיור ותחבורה, שיתווה מדיניות תכנונית כוללת, תוך מתן דגש לצרכיו של מעמד הביניים.

עקרונות הרווחה

- החינוך הוא אבן היסוד לעתיד עם ישראל והנו כלי מרכזי ליצירת שוויון הזדמנות להצלחה ולצמיחה אישית. ההשקעה בפיתוח ההון האנושי כמשאב לאומי מרכזי, חיונית לקידום ופיתוח החברה והמדינה. המפלגה תפעל לשינוי סדרי העדיפויות בהתאם.

- קיום בכבוד הינו ערך עליון בחברה צודקת. המפלגה תפעל לקיום ביטחון סוציאלי ופנסיוני לכל אזרח, בתעסוקה ישירה, בפרנסה מתגמלת, בשירותים רפואיים, בביטחון אישי, בדיור בר השגה, בדיור ציבורי ובדיור מוגן. המדינה חייבת להבטיח ערכים אלו לכלל האוכלוסייה ולזו המבוגרת בפרט.

- שוויון בזכויות ובחובות של כלל אזרחי המדינה הוא הבסיס לחברה ישראלית צודקת, מאוחדת והוגנת, תוך תשומת לב מיוחדת למגזרים השונים, בעלי צרכים ייחודיים, בשל דת, מוצא, גזע ומין. המפלגה מייחסת חשיבות רבה לתרומה שווה של כלל אזרחי המדינה ועומדת על כך ששירות צבאי או אזרחי ולתקופה שווה, הוא הבסיס לשוויון בנשיאה בנטל.

עקרונות המיסוי, העבודה והרגולציה

- מפלגת העבודה תפעל לקיום משק חופשי הוגן והומאני, כזה שיתן משמעות ודגש על התפיסה הסוציאליסטית במובנה הרחב. בבסיס התפיסה לחימה בלתי מתפשרת בתופעות השליליות של השפעת ההון על השלטון, פירוק פירמידות השליטה וצמצום משמעותי של הריכוזיות במשק, הפרדת נכסים פיננסים מנכסים ריאלים והגבלת אשראי מכספי הגמל של הציבור. עקרונות אלו יוסדרו בחקיקה.

- תיערך בחינה מחודשת של הפרטות נכסים לאומיים וחברתיים, תוך דגש על רגולציה והגבלת מונופולים, באמצעות אכיפה קשוחה שתבטיח מצד אחד שהשרות שהאזרח מקבל לא יפגע ומצד שני תעודד כלכלה ותחרות חופשית, תעודד עסקים קטנים ובינוניים, תצמצם את פערי השכר בדמות דאגה לשכר הוגן ותילחם בצורה בלתי מתפשרת בהון השחור והפשע המאורגן.

- מנגנוני האכיפה המדולדלים לנושאי שכר, פנסיה וזכויות עובדים הם מהרעות החולות של המשק הישראלי. הפיקוח על תנאי עבודתם של שכירים ובראשם עובדי הקבלן, יזכה לתוספת תקציבים וכח אדם משמעותי וכן לפרסום ממשלתי יזום, שיעודד את העובדים לעמוד על זכויותיהם.

- נעצור את המגמה המסוכנת של מעבר ממסים פרוגרסיביים לרגרסיביים, שפגיעתם בשכבות החלשות גדולה יותר. נוריד את שיעור המע"מ, שהועלה לשיאים חדשים על ידי הממשלה הנוכחית.

- השתתפות בעבודה היא המפתח לצמיחה בריאה וארוכת טווח, המחלחלת לכל שכבות החברה. נוריד חסמים המונעים את השתתפותם של חרדים ונשים ערביות בשוק העבודה ונעודד יצירת סביבות עבודה הולמות והוגנות התואמות את צרכיהם. תשומת לב ומשאבים יוקצו לפיתוח וליזמות הפרטית בדגש על עסקים קטנים ובינוניים.

- נעודד את רוח ההתנדבות, פעילויות חיוביות של המגזר השלישי, הקמה של בנק חברתי ופרוייקטים שיחברו בין קצוות שונים של החברה הישראלית.

סיכום העקרונות

עקרונות אלו מהווים השלמה ותוספת לעקרונות שהותוו בהיבט החברתי מראשית ימיה של מפלגת העבודה ועד היום והם באים לרענן ולהתאים את רוח המפלגה לרוח התקופה, כבסיס לקיום חברה ערכית במדינת ישראל.

בהתקיים מסגרת ערכית חברתית וחופשית, ניתן יהיה לגשת ברצינות ראויה לתיקון המשבר החברתי כלכלי ולהוביל את הציבור בישראל, לכינונה של חברה חופשית וסולידרית, טובה יותר וכזאת שכולנו נהיה גאים לחיות בה.

המשנה המדינית

כללי

בשלוש השנים האחרונות עובר המזרח התיכון שינויים מרחיקי לכת. אלו צעדים ראשונים במסע ארוך שיעצב מחדש את החברה הערבית שסביבנו. מצד אחד מתגבר הלחץ העולמי להסדיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומצד שני מתחזקים הקולות הרואים בסכסוך מנוף לקידום רעיונות רדיקליים ואף לחיסולה של מדינת ישראל. במעטפת הרחבה יותר, מתמודדת ישראל עם שאיפות גוברות להשפעה אזורית מצד איראן וטורקיה, עם דעת קהל עוינת בעולם הערבי ועם נטייה אמריקאית הולכת וגדלה לבדלנות ולהסתלקות מהזירה המזרח תיכונית.

תהליכים אלו מהווים אתגר קיומי שאינו קשור רק להישרדותה של מדינת ישראל, אלא גם לדמותה, למעמדה הבינלאומי, לחופש הפעולה המדיני שלה ולחוסנה של החברה הישראלית.

מדינת ישראל, תחת ראש הממשלה נתניהו, מגיבה לשינויים האלו בנטייה להסתגרות, לנתק דיפלומטי מבעלות בריתה של ישראל ובניצול אירועים מקומיים על מנת להדוף את הלחץ המדיני הגובר. בה בעת, הולכת ומעמיקה אחיזתה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון (הגדה המערבית) ובחלקיה המזרחים של ירושלים, באופן שעתיד לנטרל את היכולת לפתרון של מדינה פלסטינית רציפה ובת-קיימא.

המשא ומתן נתפס על ידי הממשלה כאמצעי שנועד לשמירת הסטטוס קוו ולא כמכשיר לשינוי וליצירתיות גיאו-פוליטית. עמדותיו של ראש הממשלה נשמרות בסוד, בעוד תביעות חדשות, כגון ההכרה בישראל כמדינה יהודית, (המחזקות את המימד האתני-דתי ולכן גם הבלתי-פתיר בסכסוך), מקבלות ביטוי פומבי. על כל צעד קדימה במשא ומתן, נעשים שני צעדים אחורה. תשומת הלב הציבורית מוסטת באופן אובססיבי ומכוון לזירה האיראנית, אולם גם שם הגישה למערכת הבינלאומית היא חשדנית והדגש מושם על איומים צבאיים ועל הכנת הציבור לעימות.

זוהי משנה סדורה, המאמינה בשמרנות מדינית ודיפלומטית ובבדלנות. כוחה הוא בתחושת היציבות והאחדות הפנימית שהיא יוצרת בטווח הקצר בקרב הציבור הישראלי, אולם בטווח הארוך היא אינה מתמודדת ואף מגבירה ומחזקת את גורמי האיום על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית בתוכה.

כל אלו משמשים -מעין מסך עשן לדחיית ההתמודדות עם השאלה הפלסטינית ועם בעיות חברתיות וכלכליות. תחת אשליית הסטטוס קוו, מובילה ממשלת נתניהו את ישראל לשוקת שבורה מבחינה אסטרטגית וגיאו-פוליטית.

מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין לא הצליח אף מנהיג ישראלי להביא לפריצת דרך בסדר גודל של הסכמי אוסלו. דעיכת גישת הנסיגה החד צדדית (ומאוחר יותר "ההתכנסות"), שביטאה מפלגת קדימה בשעתה, הותירה את המערכת הפוליטית ללא כח מרכזי המציג אלטרנטיבה מדינית כוללת וסדורה לגישת נתניהו. עמדותיה המדיניות של "יש עתיד" מעורפלות, שטחיות ובחלקן שוללות כל סיכוי להסדר ואילו "הבית היהודי" מוביל בפועל חזון-בלהות של סיפוח השטחים, תוך התעלמות מההשלכות הדמוגרפיות, הבינלאומיות והמוסריות של צעד שכזה.

מפלגת העבודה, אשר היוותה את הכח המרכזי שחתר לביצור מעמדה של ישראל בכלים דיפלומטיים, נטשה בשנים האחרונות את הזירה המדינית והסתפקה בתמיכה במשא ומתן שנוהל על ידי "קדימה" וכעת על ידי ממשלת נתניהו. נטישה זו תרמה לתחושת חוסר העניין הציבורי בסכסוך. כך, בתהליך מעגלי, חישקה האדישות הציבורית את ממשלת נתניהו ואילו הממשלה הזינה את האדישות וכן הלאה.

מאז תחילת שנות התשעים מפלגת העבודה ניצחה בבחירות רק כאשר הציבה חזון מדיני ברור ומובהק בראש סדר היום. ללא החייאת הדיון הציבורי בנושא המדיני תתקשה העבודה לחזור לשלטון, התהליך המדיני ימשיך לקרטע ובידודה של מדינת ישראל יעמיק. האלטרנטיבה המדינית היא צורך השעה, למפלגת העבודה, לחברה בישראל ולעם היהודי כולו.

בניגוד לגישת "הליכוד", אנו רואים בהסדר מדיני עם הפלסטינים מנוף לחיזוק מעמדה של ישראל בהתמודדות מול איראן והחמאס, שעתידה להימשך בעתיד הנראה לעין וכן משקל נגד לעלייתם של כוחות אסלאמיים רדיקליים שעימם לא ניתן יהיה להגיע להסדר.

הפלסטינים והליגה הערבית

הנחות היסוד

א. הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מקור מרכזי כמעט יחיד, בערעור הלגיטימיות של מדינת ישראל וביצירת איומים ביטחוניים מבית ומחוץ. ההנהגה הישראלית אינה יכולה ואינה רשאית להתעלם מהסכסוך. הסיבה לכך נובעת מתחושה הולכת וגוברת שלפיה השליטה הישראלית בשטחים ובעם הפלסטיני הינם תוצאה של כיבוש ומהלכים צבאיים. מהלכים אלו לא הובילו להישגים מדיניים כלל וכלל, נהפוך הוא, המהלך הצבאי שהשיג שליטה צבאית בלבד הוביל לכך ששלחנו את מיטב בננו להתיישב באזורים שבהם הריבון הינו צה"ל ובכך יצרנו במו ידינו אין ספור בעיות פנימיות בחברה הישראלית והזמנו לחצים מדיניים מתגברים והולכים.

ב. תוצאת המצב אליו הגענו כיום הובילה לכך שחובתה הראשונה במעלה של ההנהגה הישראלית לנקוט יוזמה ולחתור בכל רגע נתון להסדרת הסכסוך, כך שפתרון קבע ביננו לבין הפלסטינאים, יביא לכך שבטווח הארוך הוא ייתן מענה לבעיות שרק והולכות ומתעצמות עם השנים.

ג. לישראל יש בעת הזאת שותף אפשרי לשיח ועשייה משותפת בצד הפלסטיני בדמותו של אבו-מאזן וממשלת הרשות הפלסטינית.

ד. צה"ל היה ויישאר הערובה האמתית והיחידה למניעת טרור ואיומים אחרים משטחי הרשות או המדינה הפלסטינית בעתיד, יחד עם זאת לא נשלול שיתופי פעולה עם כוחות וגורמים נוספים ולהגברת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל.

ה. החלשתם של הצבאות העיקריים במרחב (במקרה של עיראק וסוריה) או ריתוקם למשימות אחרות (מצרים, חיזבאללה) מציבה בפני ישראל הזדמנות יוצאת דופן ואולי חד פעמית, ליצירתיות מדינית. הסיכון הקיומי שבפשרה טריטוריאלית נמוך מבכל תקופה אחרת בעשורים האחרונים והחמצתו עלולה להתברר כמשגה היסטורי.

ו. מימוש מוצלח של התהליך המדיני יכול לספק לישראל נדוניה בדמות בריתות רחבות במרחב האזורי ואולי אף לכל אורך העולם הערבי והמוסלמי, בריתות שעשויות להביא לשגשוג וצמיחה כלכלית.

המתווה המדיני

א. מפלגת העבודה מאמינה בתהליך מדיני ישיר, הפועל בליווי ובחסות מטרייה בינלאומית. אנו משוכנעים שהחסות הבינלאומית מחד וההתחייבות הישראלית להקמת מדינה פלסטינית מאידך, יש בהם כדי לשנות מן היסוד את הדינמיקה העקרה שבמשא ומתן הנוכחי.

ב. תנאי יסוד מצד ישראל להשתתפות במשא ומתן הינו זניחת הטרור. מדינת ישראל מצידה מכירה ברשות הפלסטינית כנציגתו של העם הפלסטיני. על ישראל והקהילה הבינלאומית לפעול יחד לחיזוק משילות הרשות בצד הפלסטיני. בד בבד עם כך, תידרש גם הרשות לשאוף להשיב לעצמה את השליטה ברצועת עזה.

ג. יעד התהליך המדיני הוא הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל על בסיס גבולות 67, בחילופי שטחים מוסכמים הכוללים את השכונות והכפרים במרחב מזרח ירושלים והסדר מיוחד באגן הקדוש. ירושלים לא תחולק פיזית או מוניציפלית, אך חלקה המזרחי יוכל לשמש כבירה הפלסטינית.

ד. בעיית הפליטים תיושב בתחומי המדינה הפלסטינית וכן במדינות קולטות נוספות.

ה. במסגרת המשא ומתן תתבע מדינת ישראל את מימוש הסעיף ביוזמת השלום הערבית הנוגע לחתימת הסדר שלום עם חברות הליגה הערבית. יוזמת השלום הערבית היא מנוף לשדרוג ההסכם ברמה האזורית וכן ליצירת מומנטום חיובי בדעת הקהל הישראלית.

ו. הקמת המדינה הפלסטינית תיעשה בשלבים, תוך שימת דגש על סידורי ביטחון והעברת אחריות מדורגת. בכל מקרה, בו יהיה ספק, יהיה צה"ל ערוך למצב בו יידרש לחזור ולקחת אחריות במקרה שבו תאבד הרשות או המדינה הפלסטינית שליטה וטרור או איומי טרור ירימו שוב את ראשם.

ז. עלינו להיערך במקביל לקראת אפשרות של הגעה לנקודה בה נבין כי המו"מ מגיע למבוי סתום, כך יש להכין תוכנית בזיקה לתוכנית דוגמת תנועת "עתיד כחול לבן" או ליוזמתו הברוכה של ח"כ עמר בר לב תוכנית שרובה ככולה תהיה פרי יוזמה ישראלית שעצם העיסוק בה ישמש כזרז לחילוצו של המו"מ ממבוי סתום או לחילופין כתוכנית ברת מימוש בפועל, חד צדדית.

איראן, חיזבאללה, חמאס וסוריה

הנחות יסוד

א. פרויקט הגרעין האיראני הוא חלק משאיפה רחבה יותר של איראן להגמוניה אזורית. הגישה האיראנית מיסודה היא גישה אנטי-ישראלית, אנטי-מערבית ואנטי-אמריקאית. גישה זו תדעך רק כתוצאה משינויים פנימיים בחברה האיראנית.

ב. פרויקט הגרעין מהווה איום קיומי על ישראל. גם אם ניתן להרתיע את איראן עצמה, נשק אטומי בידיה יסבך את המזרח התיכון כולו במרוץ חימוש גרעיני רב-קוטבי. זהו התרחיש המסוכן ביותר מבחינת ישראל.

ג. פרויקט גרעיני איראני (צבאי) מהווה איום קיומי חריף ביותר גם על נסיכויות המפרץ ועל ערב הסעודית ואיום מסוים על מדינות אירופה וארה"ב. פוטנציאל שיתוף הפעולה האזורי והגלובלי כנגד איראן הוא על כן רחב מאוד. ביחד עם זאת, המערכת הבינלאומית תעדיף להימנע מעימות צבאי עם איראן ובנוסף לכך, לאורך זמן ייווצר לחץ מצדם של תאגידים מערביים גדולים להסיר את הסנקציות מעל איראן.

המתווה האיראני

א. מכיוון שפרויקט הגרעין האיראני הוא רק נדבך אחד בשאיפה אזורית להגמוניה, גם ההתמודדות עם איראן צריכה להיות רב-שכבתית. במעטפת הבסיסית ביותר, על ישראל להמשיך ולהתכונן לעימות צבאי עם איראן במגוון תרחישים.

ב. גרורותיה של איראן - חמאס, חיזבאללה ובמידה פחותה שרידי המשטר הסורי - מהווים איום טקטי מיידי. על ישראל להמשיך בהיערכות להתמודדות צבאית עימם. יחד עם זאת, גורמים אלו נחלשו משמעותית וניתן לבודדם כעת באמצעים דיפלומטיים.

ג. ישראל זקוקה מאוד לעורף הדיפלומטי והצבאי שמספקת לה ארצות הברית במגוון היבטים של ההתמודדות עם האיום האיראני. ישראל אינה יכולה להיתפס כמי שמצויה בעימות עם ארצות הברית, כמי שפועלת נגד הנהגתה או כמי ששואפת לגרור אותה לסכסוך לא לה. חילוקי דעות צריכים להישמר, אם בכלל, לערוצים החשאיים. ישראל צריכה להימנע מכל מעורבות בפוליטיקה הפנימית בארצות הברית. עליה לקיים מערך הסברה מתוחכם, שאינו מתנגד לדיפלומטיה אך מציב יעדים מדידים.

ד. פריצת דרך ישראלית-פלסטינית תקל על משטרים ערביים לשתף פעולה עם ישראל כנגד הגרעין האיראני ותגביר את המחויבות המערבית לישראל. העמקת הקרע השיעי-סוני בשנים האחרונות יוצרת הזדמנות לחזית רחבה ביותר מול האתגר האיראני.

ה. הסדר מדיני ונוכחות משקיפים מערביים יגביר את מחויבות המערב לביטחון ישראל. על ישראל לשאוף להסדר מדיני כולל עם מעטפת בינלאומית כמפתח לגיבוש חזית מול איראן.

קידום השיח המדיני בציבור

הנחות היסוד

א. הצגת אלטרנטיבה מדינית מובהקת, חדה וברורה לגישת נתניהו היא צורך מובהק ברמה הציבורית והאלקטורלית כאחד.

ב. הציבור הישראלי עייף וחשדן הן מהמשא ומתן והן מנסיגות חד-צדדיות וכתוצאה מכך, השיח הציבורי אינו מבטא את שלל היתרונות הגלומים בהסדר. יש להבין את חרדות הציבור אך גם לתת להן מענה, תוך דו שיח אמין ועקבי עם המתיישבים ועם הציבור כולו. עלינו להזכיר לציבור שללא התהליך המדיני בו פתח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לא הייתה הופכת ישראל לאומת הסטארט-אפ, לא היו נוצרים היחסים המיוחדים עם השוק האירופי, לא הייתה מתחוללת הצמיחה, שיתוף הפעולה הביטחוני עם ארצות הברית היה ונותר מוגבל ועוד.

ג. קיים זרם פרגמטי משמעותי בציבור הישראלי המעוניין ושואף להסדר מדיני. הזרם הזה צריך לחזור ולמצוא את ביתו במפלגת העבודה.

המתווה

יוזמת הליגה הערבית המתוקנת (המכירה בתיקוני גבול), כפי שזו הוצגה במפגש עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, לא זכתה למספיק תשומת לב בדיון הציבורי. התוכנית המדינית של מפלגת העבודה תתבע את מימוש הסעיף ביוזמת הליגה הערבית האומר שהסכם שלום יכלול הכרה של כל מדינות ערב בישראל. את שעת הכושר האסטרטגית הזאת, ראוי לנצל על מנת להמחיש לציבור, (גם ובעיקר), את יתרונות ההסדר המדיני, אל מול הסכנות הנובעות מהיעדרו של הסדר.

הגישה צריכה להיות מציאותית (ריאל-פוליטיק) מתוך דגש על הסדרי הביטחון, המהווים בצדק את לב החשש הישראלי מפני הסדר. יישום ההסכם צריך להיות מדורג או במסגרת הסכמי ביניים, אשר ייתנו מענה רציף לאיומים ויגבירו את תחושת הביטחון של העורף הישראלי.

מפלגת העבודה מתחייבת להיות בדיאלוג מתמיד עם הציבור, על כל חלקיו וכבר עכשיו לדרוש מראש הממשלה לקדם חקיקת חוק "פינוי - פיצוי", שמטרתו קידום ההסכם והפיכת הפתרון המדיני לאפשרי. על המפלגה לתת מענה אמין ומפורט לחרדותיו של הציבור ולתחושת ה"אין פרטנר" השוררת בקרבו. אין אנו רואים בהסדר מדיני "ניצחון" של צד אחד במפה הפוליטית, אלא כורח השעה לכלל עם ישראל.

סיכום שהוא התחלה

במסגרת השורות דלעיל תיארנו את ה"אני מאמין" שמפלגת העבודה צריכה לאמץ בעת הזו.

"האני מאמין" המפלגתי, לא יהיה עוד כזה הנושא רק סיסמאות וקלישאות, אלא כזה שניתן לפרוט אותו לפרטי פרטים, כגון החזרת החבר למרכז בדגש על הזכויות והחובות של המפלגה כלפי החבר ושל החבר כלפי המפלגה.

מפלגה איננה רק אמצעי, מפלגה היא רעיון אידיאולוגי משותף, בבחינת "האני מאמין" של כל אחד ואחד מחבריה. לכן אנו חייבים להחזיר את המפלגה לחבריה ואת חבריה למפלגה.

מפלגת העבודה, כללה בתקופת השיא שלה מאות אלפי חברים, כאלו שהזדהו עם דרכה המדינית ודרכה החברתית כלכלית, רבים החליטו להדיר את רגליהם מחברותם במפלגה ואף גרוע מכך, החליטו לא להצביע "א מ ת" בקלפי.

לצד טיפול השורש המפלגתי שמוצע והחייאת המפלגה מחדש, בחרנו גם לפרוש את המשנה החברתית כלכלית ואת המשנה המדינית בפני החברים.

לשיטתנו הנושאים החברתיים כלכליים והנושאים המדיניים שזורים האחד בשני וכאן בשורות אלו ביקשנו לפרוס את המשנה שעל מפלגת העבודה ללכת בה.

לא בכדי בחרנו להתמקד בבעיות אלו, למרות שהקורא יבחין כי לא היקפנו את כל הבעיות היומיומיות אותם אנו חווים כל אחד ואחד. הבעיות שנפרסו בעמודים אלו מהווים את נקודת הפתיחה אך אנו מאמינים כי התחלה של טיפול והתייחסות נכונה תוך בחינה ערכית של פעולותינו ומעשינו באופן יום יומי יאפשר למפלגת העבודה לחזור לימיה המפוארים כמפלגה שבונה מדינה.

תפקידה של מפלגת העבודה טרם הסתיים, תפקידנו אנו כולנו "להשיב עטרה ליושנה" לחזור ולהיות מפלגה שלא רק בונה ומחייה מדינה אלא מפלגה הבונה ומחייה חברה הוגנת יותר, צודקת יותר, המחזירה את עקרון מדינת הרווחה לתודעה הציבורית, החותרת לשלום אמת תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.

הציבור צמא וזקוק למנהיגות בעלת ביצועים והצלחות מוכחות, כזו שתישא שלל דגלים, תנהל איתו דו שיח ותהיה קשובה לצרכיו ולדאגותיו היום יומיות.

------------------------------------------------------------------------

המסמך פורסם במקור, באתר האינטרנט של יצחק הרצוג ובעמוד הפייסבוק שלו.

עודכן לאחרונה ב- שני, 04 נובמבר 2013 18:46
 
הודעות: לפני 3 שנים, 5 חודשים על ידי הפרולטר {אסף הלחמי} #8486
משובח!

גם אם לא אסכים לכל פסיק ודגש - הרי שזו תוכנית מקיפה ומגובשת ואשר בהחלט יכולה לייצג נאמנה את מגוון הדעות והגישות הקיימות בתוך מפלגת העבודה.

עבודה יפה וחשובה.

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר