עמוד הבית מאמרים חקיקת פלסטרים - הח"כים מציעים חוקים מגוחכים
 

חקיקת פלסטרים - הח"כים מציעים חוקים מגוחכים

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
אורי קידר    חמישי, 18 יולי 2013 01:22
Share

סיפור: ח"כ חדש נכנס למשכן ורואה פח זבל ממוקם לו בין שתי דלתות הזזה אוטומאטיות ומונע מהן להיסגר עד הסוף. הח"כ מביט עם מעט הלם והמון סימני שאלה, לא מבין למה לכולם נראה הדבר כה הגיוני ורק לו – לא. מזיז הח"כ את הפח ואומר לעצמו איזה יופי, עכשיו הדלתות נסגרות, הפח ממוקם במקום טוב יותר והמזגן לא בורח.

צעדי ריצה נשמעים – אלו הם אנשי משמר הכנסת! "אדוני הח"כ אדוני הח"כ! מה פתאום הזזת את הפח?" "מה זאת אומרת למה הזזתי? למה אתה שם דאודורנט? כי זה הדבר הנכון לעשות, בגלל זה הזזתי". "אבל אדוני, יש חוק מיקום פחים הממוקמים על יד דלתות הזזה. "מה ?" "כן. כן. החוק הזה התחיל כאשר ח"כ ותיק הסתכסך עם ח"כ שאהב לאכול סנדוויצ'ים. "מה??" "כן. כן. הח"כ שאהב לאכול סנדוויצ'ים אהב לאכול אותם ליד דלתות ההזזה, ככה שאם הוא צריך, הוא יכול לצאת מהר לכל מקום." "מה???" כן. כן. ולכן, הח"כ הוותיק, שנשבר לו כבר מהח"כ המעצבן הזה, גייס רוב וחוקק חוק שמחייב למקם פחי זבל בין דלתות ההזזה, כדי שאם הח"כ אוכל הסנדוויצ'ים יאכל שוב בין דלתות ההזזה, הוא לא יוכל ליהנות מהמזגן". "מה????" "כן. כן. אם אתה רוצה, אתה מוזמן לחוקק חוק חדש, עד אז זהו החוק הקיים".

אבסורדי, מוזר, לא רציני, פופוליסטי, דמגוגי, ילדותי, מחפש תשומת לב, רוצה חיבוק, רוצה כיסא, רוצה כיסא וחיבוק מהח"כ שיושב לידו בכיסא – אלו הם הדברים שאנשים לעיתים חושבים כאשר הם רואים חלק מהצעות החוק אשר מועלות בכנסת. לעיתים, זה פשוט נראה לא רציני.

חוק מטרתו להתוות מדיניות, להתוות דרך, לחזק ערכים ואידיאלים הנראים חשובים לחברי כנסת ולהתוות דרכי התנהגות ואופן ניהול ברוח המחוקק, האג'נדה שלו והאג'נדה של התנועה והקואליציה אליה הוא שייך. חוק הוא לא פלסטר. הוא לא בא לחסום פצע נקודתי, לסתום איזה חור, לתקן איזה באג. חוק צריך להיות יותר מאקרו ממיקרו, את זה שוכחים לפעמים חברי הכנסת שלנו עת הם מרעיפים על הכנסת שלל הצעות שנשמעות לא פחות אבסורדיות מהצעת חוק "מיקום מזגנים ליד דלתות הזזה".

חברי הכנסת עובדים לעיתים כמו סדרנים, לא כמו קברניטי המדינה. יש אירוע – מטפלים בו נקודתית. אין מדיניות סדורה, אין חשיבה לטווח ארוך. יותר משהם רוצים לנהל ולהתוות, הם רוצים לחנך דרך החוק, רוצים להטיף דרך החוק, רוצים לכפות את השקפתם הצרה דרך החוק, רוצים להצר את צעדינו דרך החוק.

הלך מחשבתו של המחוקק מצטיירת לעיתים כצרה ובלתי מאופקת. הנוסחא הולכת כך: ישנה תופעה שלא נראית למחוקק, משהו מרגיז אותו, או שהוא פשוט חושב כי הוא זקוק לעוד פופולאריות וחשיפה. מה הוא עושה? מגיש הצעת חוק אשר תענה על צרכיו הממוקדים והצרים. צרה, פשוטה, ללא הבנה ובדיקה מקיפה של ההשלכות. בחלק מההצעות נראה כי מדובר אך ורק בגחמה אישית ותו לא. יש הצעות חוק המוגשות פשוט תוך כדי תנועה. וכך, במקום לעקוב אחר הדבר החשוב באמת – מה נכנס לספר החוקים, מזינה אותנו התקשורת, לעיתים קרובות, בהצעות מגוחכות אשר ח"כים שונים רוצים להכניס לספר החוקים. כך עוסקים אנחנו במה אולי יעבור, במקום במה שעובר. מסך עשן של הצעות גחמניות.

להלן מספר דוגמאות להצעות חוק מוזרות ומשונות:

1. ביולי 2009 הציע חה"כ דני דנון לאסור על רשתות שיווק לשים ממתקים בסמוך לקופות מחשש שהילדים יראו את הממתקים וישכנעו את ההורים לקנות. דנון טען כי רשתות השיווק מנצלות את זמן ההמתנה בתור על מנת לפתות לקוחות לרכוש ממתקים. מה למדנו? אם הילד רוצה ממתקים, נפגע ברשתות השיווק ולא נרשה להן למכור ממתקים ליד הקופות, כי יש תור. לא צריך לחנך את הילד, ללמד אותו לדחות סיפוקים, פשוט נחוקק חוק שיעלים את הממתקים ואז הוא פשוט לא ידע שהם קיימים. מהפכני.

2. בשנת 2008 הועלתה הצעת חוק ע"י חה"כ שי חרמש וזבולון אורלב לחייב כל הולך רגל ההולך בשולי כביש בינעירוני ללבוש אפוד זוהר. כלומר, לא נבנה דרכי גישה מיוחדות לאופניים ולהולכי רגל. נמשיך לתת להם להסתכן בכבישים ללא תשתית המתאימה להם, אבל לפחות נגרום להם להיות זוהרים בחושך.

3. בחודש מאי 2013 הציע חה"כ מאיר פרוש להפחית מתקציבם של מוסדות חינוך בהם יתרחשו אירועי אלימות קשים. 3 אירועי אלימות יביאו להפחה של 5%, 6 מקרי אלימות יביאו להפחתה של 10%, 12 מקרי אלימות יביאו לחוסר תקצוב מוחלט. אז מה אם המקומות בהם ישנה אלימות קשה הם לרוב בפריפריה, איפה שהחינוך פחות טוב, המצב הסוציו-אקונומי יותר קשה ותקצוב העירייה עבר חינוך נמוך יותר – יש אלימות אז נסתכל בצורה הכי צרה ונסגור ברזי כספים, כי עכשיו שולפי הסכינים יירתעו ויחדלו והמוסד החינוכי ודאי ידע להתמודד עם זה.

4. במאי 2013 הציעה חה"כ זהבה גלאון לבטל את סעיף 288 בחוק העונשין ולאפשר לכל אדם אשר חפץ בכך להעליב עובדי ציבור ככל שיתחשק לו כלומר, לקלל את האמ אמא שלהם. כמובן שהצעה זו באה בעקבות האלימות המשטרתית באירועי המחאה החברתית, אבל חברת הכנסת גלאון שכחה כנראה שיש אלפי עובדי ציבור אחרים שאין להם יד ורגל באירועי המחאה וכל שהם רוצים הוא לעשות עבודתם נאמנה ולייצג את מדינת ישראל בכבוד. ביטול החוק בעצם פורץ את הסכר, הכה שביר גם כך, ומאפשר לישראלי החוצפן, המתלהם, חסר הנימוס וחסר הכבוד למי שעומד מולו, להתנהג ככל העולה על רוחו. עכשיו, גם החוק איתו-כיפאק היי.

5. ביוני 2013 הגישו חברי סיעת מרצ הצעה לבטל את סעיף המין בתעודת הזהות. הנימוק שלהם היה שיש אנשים "אשר לא נוח להם עם סעיף זה, כיוון שהם אינם מוצאים התאמה בין מינם הביולוגי להגדרתם המגדרית". פשוט לבטל ולהסתיר את הבעיה מתחת לשטיח. במקום להוסיף אופציות לסעיף ה"מין", למשל: טרנסג'נדר, מה שהיה גם מראה שהמדינה הרבה יותר פתוחה לנושא וכי שינוי מין הוא עניין שבשגרה והוא בסדר גמור (והוא אכן בסדר גמור), בחרו במרצ בדרך הקלה – למחוק הסעיף, תהיינה ההשלכות אשר תהיינה. מודגש כי אין מדינה בעולם שסעיף המין לא כתוב בה. הדבר נועד לצרכי הליכים שונים (גם ביטחוניים) ומהווה פרט בסיסי בזהותו של אדם.

6. ולקינוח: רק לאחרונה, בעקבות מקרים מצערים ביותר של הורים אשר שכחו את ילדיהם הקטנים בתוך הרכב, מתכוונים ח"כים אחדים להגיש הצעות חוק אשר ינחו את ההורים כיצד לא לשכוח את הילדים ברכב-זה נשמע לכם הגיוני? לי זה נשמע מטומטם לגמרי. די לחקיקת הפלסטרים.

עודכן לאחרונה ב- שישי, 21 מרץ 2014 01:32
 

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר