עמוד הבית מאמרים פושעים אידיאולוגים - עד חצי האלף
 

פושעים אידיאולוגים - עד חצי האלף

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
אורי קידר    שישי, 22 פברואר 2013 19:23
Share

יש שני סוגים של ימין מדיני בארצנו ישראל. האחד, הימין הפוליטי. הימין הפוליטי מורכב מזן של אנשים שיכולים היו למצוא עצמם, אלמלא משקעי עבר, שטיפות מוח, חינוך ותפישת השמאל כרוע כל העולם, כחברי מרכז או אף נבחרי ציבור של אחת ממפלגות השמאל-מרכז של ישראל. לא מדובר באנשים שקמים להם בבוקר ומזמרים את המשפט הידוע "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן". לא מדובר באנשים שקונים לילדיהם קלפים של רבני יש"ע, או פאזל 100 חלקים של מאחזי בנימין והשומרון. אלו אנשים שגדלו על מורשת ז'בוטינסקי, חונכו על ערכי האצ"ל והלח"י, סולדים מן המילה שמאל, או סתם לא אוהבים אותה, אבל בהחלט היו יכולים להיות חלק מאותה מילה. הם לא נגד החזרת שטחים באופן טוטאלי, לא מאמינים שלעולם נשאר בכל שטחי 67 וכן היו רוצים שלום אמת. כן, גם במחיר של החזרת שטחים במתווה כלשהו. הם מפעילים יותר רציונל, יודעים שאנחנו לא לבד בעולם ושאי הידברות עם הפלשתינים, משמעה העמקת בידודה של ישראל עד גבול פגיעה בעוצמתה ובכלכלתה. דוגמאות למייצגים זרם זה: דן מרידור, מיכאל איתן.

הסוג השני הוא הימין האידיאולוגי. מדובר בימין ניצי אשר אצלו תפישת העולם ברורה ואין בלתה. אלו אנשים אשר אינם רוצים הסכם שלום כלל. גם לא כזה אמיתי. הם לא רוצים גם כי הם לא מאמינים שיכול להיחתם אחד כזה עם בני דודנו, וגם כי הם לא מוכנים לחתום על הסכם כזה ולתת תמורה כלשהי, ודאי לא החזרת גרגיר חול כלשהו השייך לארגז הגרגירים שהועבר/נכבש/שוחרר/הוחזר בשנת 67. כאשר ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר אמר "שלום תמורת שלום", הם, בשקט, המשיכו אותו ואמרו "גג לנופף לשלום, כי חוץ מזה אין לנו כל כוונה להתקדם עם הערבים מילימטר". "הים אותו ים והערבים אותם ערבים" (ואת זה אמרו גם הם וגם שמיר– פשוט רק את שמיר שמעו). דוגמאות: חה"כ משה פייגלין, אריה אלדד.

במדינה דמוקרטית אמיתית מותר ואף רצוי שיהיו אנשים בכל מיני צבעים, בכל מיני דעות, בכל מיני גוונים. הבעיה מתחילה כאשר אחד הצבעים לא מקבל את החלטותיהם של צבעים אחרים. הימין האידיאולוגי נמצא בבעיה – הוא לא רוב העם, הוא לא מקבל החלטות סולו והוא לא המעצב היחידי של סדר היום הפוליטי והמדיני בישראל. אלו יוצרים אצל אותו זרם בעיה קשה של קבלת מרות והשלמה עם החלטות שלא נראות לו. החלטות אשר פוגעות באידיאולוגיה שלו ובאני מאמין שלו. וזו בדיוק הבעיה ב-ה הידיעה של זרמים שהם סופר אידיאולוגים - הם לא מסוגלים לקבל ולראות את מה שלא נמצא על השביל הדק שנמצא מולם. אם זה לא הדרך שלהם, מדובר באובדן דרך, אם זו לא מערכת הערכים שלהם זה הופך למחסור חמור בערכים ואם זה לא החינוך שלהם זה בורות, הפקרות ופשיטת רגל ערכית ואידיאולוגית. זה או הם או הם ואין שום דבר אחר הנראה לאופק.

התפישה השגויה והמאוד לא ליברלית הזאת היא זו אשר הובילה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. יגאל עמיר הצורר פשוט לא האמין, לא תפש, לא קיבל, כי מישהו יכול היה לעשות את כל המעשים וההחלטות שביצע רבין ז"ל ולהתעלם התעלמות גסה מהאמת היחידה – דרכו האידיאולוגית של יגאל עמיר ושאר אנשים הנמנים על תפישה זו.

התפישה הזו עשויה בהחלט להוביל לרצח פוליטי נוסף, הכל שאלה של מה ייעשה פה בעתיד. אני לא פוסל ואף הדבר נראה לי כאפשרות מאוד סבירה, כי רצח פוליטי יתרחש ועוד איך כאשר יבוא מנהיג אמיץ כלשהו אשר יקבל החלטה שתפר באופן בוטה את רצון הימין האידיאולוגי. זו תהיה החלטה שתפגע באותו ימין, תזעזע אותו והמטורף התורן, אשר ליברליות, דמוקרטיה ולוגיקה כלל לא קיימות אצלו בלקסיקון, יקום ויעשה מעשה. הוא יראה בזה משיחיות, שליחות, רצון השם או רצון העם. הרוב הדומם והשפוי ידליק נרות, ישיר שירים וינסה לא לאבד תקווה.

אין בעיה עם אידיאולוגיה. הבעיה שאידיאולוגיה עיוורת מייצרת פושעים אידיאולוגים עיוורים ופושעים אידיאולוגים עיוורים רוצחים את הדמוקרטיה וגם אותנו, השפויים, עוד קצת בכל פעם, בכל אקט נוראי שהם מבצעים בכדי לנסות ולהחזיר את כולם לקו הדק עליו הם הולכים.

עודכן לאחרונה ב- ראשון, 24 פברואר 2013 09:23
 

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר