עמוד הבית מאמרים חרדים לקואליציה
 

חרדים לקואליציה

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
אורי קידר    שני, 18 פברואר 2013 19:55
Share

הבחירות בפתח. יודעים כי נהיה פה מסריח. זה ריח של ספקולציות עם דילים, עם שחיתת הכבשים, עריפת הראשים, תיבות הפנדורה הנפתחות  ומהן יוצא ניחוח הצף על פני כותרת אחת גדולה ובוהקת והיא הבחירות לכנסת ה-19.

אז אחרי אותו סירחון מגיע העם. כן, אנחנו. גם לנו יש חלק קטנטן, פיצי, פצפון באותן בחירות מדוברות. אנחנו אלו שבוחרים. קצת שכחו את זה עם כל העליהום שנהיה פה, אבל העם הוא הריבון והוא זה שבוחר מי נכנס למשכן ומי לא.

והעם הלא פשוט הזה, זה שהפילוג מכרסם בו, זה שעוד לא גמר אומר על מה יהיה אופייה של המדינה (ובגלל זה אין לו חוקה והוא משווע אליה אף שחלקו אינו מכיר בכך) מתחלק, בצורה גסה, לשני חלקים עיקריים:

החלק הראשון הוא האופטימיים. אלה שמאמינים בשינוי, ביכולת לשנות את גורל המדינה ואת המקום אליו היא הולכת. הם מאמינים בזה או כי הם ממש לא מרוצים ממה שהולך פה כרגע והם מאמינים, בכל נימי ליבם, שניתן להחליף את השלטון, או כי הם מרוצים מההנהגה הנוכחית והם רואים בבחירות הזדמנות פז להנציח את שלטון נבחרם לארבע שנים נוספות.

החלק השני הוא הפסימיים. אלה ראו, שמעו ויודעים הכל. דבר לא מפתיע אותם, לטובה. הם רואי שחורות וצופי אסונות. הם לא רואים טעם בשום מהלך דמוקרטי שנעשה כאן, ליברלי וטוב ככל שיהיה, כיוון לדידם כל הבסיס רקוב והמדינה הזאת היא אקווריום מלא בחרא. כזה שאין לו דג מנקה. ומהו אותו דג מנקה? מבול שיבוא משמים וישטוף פה כל חלקה רעה. לכן, הם לא מוצאים כל טעם בללכת ולהצביע, להשפיע או ללחום למען נושאים כאלה ואחרים. מה הטעם להילחם בקרב אחד כשכל המערכה כבר אבודה.

ויש את קבוצה שלישית- שאינה נכנסת לאף קטגוריה. אלו החרדים. לא חרדים דמה, לא שמתי כיפה כי יום כיפור הגיע, לא שמתי כיפה כי יום שבת היום, לא שמתי כיפה כי הרב אמר לי לשנות את השם ולשים כיפה, בקיצור לא קבוצת "שמתי כיפה כי" אלא חרדים-חרדים. הם אינם דמוקרטיים וזה לא עלבון. זאת עובדה. התורה אינה מסתדרת עם דמוקרטיה. הם אינם ציוניים, כיוון שהחזון שלהם הוא מדינת הלכה עם בוא המשיח ועד אז, אין היהודים זכאים למדינה ריבונית. חלקם אכן משתתפים בבחירות כיוון שתפיסתם אומרת כי כיוון שכרגע האפיקורס הוא הרוב, הוא המחליט והוא המחזיק את המפתחות לשערים וכן, גם את המזומנים הנדרשים, על החרדים להוות כוח משפיע ומכריע על מנת שאותו אפיקורס ייתן להם משאבים שהם צריכים כלומר, כסף.

והנה מגיעות הבחירות ואחד מנושאי השיחה העיקריים אשר נדונים בכל סלון חילוני הוא "חרדים-בתוך הקואליציה או מחוצה לה". למען הסר ספק, הנושא נדון גם כשאין בחירות. הוא נדון בעצם כל הזמן. זהו נושא רגיש מאוד, מעורר אמוציות, אשר מוציא מאיתנו חיות רעות ואף גורם לנו לעיתים ללקות במה שמכונה גזענות קלה כלפי מי שאינו נראה ומתנהג כמונו. ועל מה המהומה? הטענה הבסיסית של חילונים רבים היא שהחרדים היושבים בממשלות ישראל לדורותיהן כלל לא מעוניינים בטובתה של מדינת ישראל וודאי לא מעוניינים לשמור על צביונה יתר על המידה כמדינה דמוקרטית. כל עניינם הוא השגת כסף עבור מפעלות החינוך הפרטי שלהם, בתי המדרש שלהם, המקוואות שלהם, הישובים שלהם, הלא משנה מה- אבל שלהם. מדובר, אפוא, בישות ריבונית בתוך מדינת ישראל, שלא כל כך סופרת את מדינת ישראל מבחינה רעיונית, אבל רוצה לנגוס בנתח כמה שיותר גדול מהעוגה והעוגה היא התקציב. כל אלו זוכים בשיחות סלון לכינויי גנאי קשים ביותר כמו גיס חמישי, פינגווינים תאווי בצע, שודדים, גנבים, בוזזים, פרזיטים והיד עוד נטויה.

ואם שמים לרגע את הטענות הללו בצד ומסתכלים מעט יותר במאקרו מבינים כי מתגלה בעיה שורשית, עמוקה ובסיסית – אם אנו מבינים שהחרדים מיוצגים על ידי מפלגות סקטוריאליות ואיננו רוצים שאותם סקטורים יהיו חברים בממשלה, הרי שזהו הפילוג בשיא כוחו! – אין לנו עניין כי ממשלה, לא משנה אם היא מימין או משמאל, תייצג ותיתן נתח לסקטור החרדי. כלומר, אנו רוצים לפגוע עד כמה שניתן בסקטור זה ולהדיר אותו מניהול ענייני המדינה. זועק כי יש פה מאבק על מהותי על אופייה של מדינה. רבים מאיתנו ובוא נאמר זאת בפה מלא לא היינו רוצים לראות חרדים בממשל כלל. הם הרבה פחות מפריעים כשהם בישיבות שלהם, במקוואות שלהם ובד אמותיהם חיים את חייהם אבל כשהם מעבירים את הרוח הקודש שלהם לרוח הדמוקרטיה של משכן הכנסת-קמה זעקת שמיים מצד החילוניים רבים, שרואים בהם אויב המדינה ממש, שאין לו כל רצון לשפר את פני המדינה אלא רק את פני החרדים, אולי מתון כוונות זדון, אולי פשוט מחוסר אכפתיות.

חשוב להבין כי מדובר במצב בעייתי ביותר עבור החברה הישראלית. בבחירות הקודמות קיבלו המפלגות החרדיות 434,254 קולות ! (ש"ס-286,300, יהדות התורה-147,954) קרי כמעט חצי מיליון אנשים נתנו את כולם למפלגות המאוישות אך ורק בחרדים. אלו מפלגות בעלות אג'נדה ברורה – ייצוג חרדים באשר הם, החזרת עטרה ליושנה וכדומה (ש"ס גם טוענת כי היא חברתית לכולם).

אל מולם עומדים חילונים רבים וגורסים כי רע יהיה למדינה אם לאותם ארבע ומשהו אלף איש יהיה ייצוג בממשלה. מדובר בעצם במצב בו אנו רוצים לראות את כל מאות אלפי האנשים מודרים מסדר היום של קבלת ההחלטות במדינת ישראל. אין לזה כמעט אח ורע בעולם !  תראו לי עוד מקום בו ישנה קבוצה כה גדולה שכל כך הרבה אנשים מסתכלים עליה בבוז ובזעם וכלל לא רוצים שהיא תהיה חלק מקבלת ההחלטות ולא בגלל שום תפיסה ביטחונית, מדינית או כלכלית שאיתה הם לא מסכימים, אלא רק בגלל קטלוג אותה קבוצה כפרזיטית, גנבת ומוצצת את דם התקציב. זה מצב נורא חמור ואם הוא אכן נכון הוא חמור אף יותר! ההדרה אינה נובעת מתפיסה כלכלית, ביטחונית או מדינית שונה במהותה, שכן החילונים אשר לא רוצים לראות את הסקטור החרדי בממשלה באים מכלל קצוות הקשת הפוליטית. מדובר ברצון להדיר חרדים על רקע אופיו של הסקטור הזה, התנהגותו ודרך התנהלותו הפוליטית – זהו אחד המדדים הבולטים והמובהקים ביותר לפילוג הכה חד שעם ישראל סובל ממנו, פילוג שאני בספק אם ניתן למצוא לו פתרון. אפשר לכנותו בשם שהכי מתאים לו-שסע. בעקבות אלו אפשר לשאול כמה עמים יש פה ועל איזה אחדות מדברים? אחדות היא קשקוש מוחלט שכלל לא מתקיים פה.

אותם נתוני הצבעה מעלה, מראים גם על הקשר החזק בין דת למדינה, קשר שהוא כמובן אינו דמוקרטי שכן דמוקרטיה מתבססת, בין היתר, על הפרדת דת ממדינה וכמה שיותר-יותר טוב. התעצמותן של המפלגות החרדיות שהמשותף לרבים ממצביעיהן הוא היותם לובשי שחורים ולא תפיסה חברתית, כלכלית או מדינית כלשהי, מנציחה ומחזקת את חיבורה של הדת במדינת ישראל עם השלטון המדיני שלה, וזהו, כמובן, קשר רע ולא בריא שככל שיתחזק יחליש את הדמוקרטיה ואת הליברליות אשר מהווה חלק מהDNA  בחברה הישראלית ומהוות בעצם אבני יסוד עליהן קמה המדינה (מגילת העצמאות).

במקרה זה אין גאות אחרי השפל. איני רואה את האור בקצה מנהרת הצללים שנקלענו אליה. באם נדיר את הסקטור החרדי באופן מתמיד ממשלות ישראל, הרי שאנו מדירים חלק עצום מאוכלוסיית המדינה, תורמים להרחבת הקרע והפילוג ומנציחים את העובדה שהם ואנחנו זה לא ממש אותו עם. לעומת זאת, אם כוחן של המפלגות החרדיות מתעצם אזי ישנו סיכוי כי הדמוקרטיה תחלש, הליברליות תהיה בנסיגה ואופייה של המדינה עשוי להשתנות יותר ויותר.

הבעיה הגדולה ביותר של מדינת ישראל היא שאין הסכמה על אופייה הבסיסי של המדינה, על העקרונות שעליה היא מושתת ועל אבני היסוד המרכיבים אותה. הקשר הגורדי עם החרדים מנציח זאת באופן מיטבי וכל מערכת בחירות רק מראה ומחדדת את גודל הבעיה-מי אמר שאנחנו אותו עם, מי שאמר שאנחנו אותה חברה ויותר מזה-מי אמר שאנחנו רוצים להיות אותו עם ומי שאמר שאנחנו רוצים להיות אותה חברה.

עודכן לאחרונה ב- שלישי, 19 פברואר 2013 08:12
 

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר