עמוד הבית מאמרים החלום ושברו
 

החלום ושברו

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
עורך ראשי    שני, 24 אפריל 2006 10:52
Share

חזון המפץ הפוליטי הגדול עמד בבסיס מערכת הבחירות לכנסת ה-17 וצפה התרסקות המפלגות ההיסטוריות והחלפת המנגנון העסקני שלהן במפלגת שלד מרכזית. חלום זה נכשל כשלון חרוץ ועליו חתום לא אחר מאשר חבר מפלגתנו לשעבר‚ חיים רמון.

בבסיס קביעה זו עומדת הקריאה‚ שהשמיעה פעמים רבות מעל במות שונות במוסדות המפלגה‚ לביטול מוסד הסניף ועיקור מרבית מוסדות המפלגה האחרים. כל זאת‚ מתוך שאיפה להתבסס על תפיסת מפלגת-השלד ומנגנון הפריימריס הפתוחים לבחירת הנציגים לכנסת. מן הסתם‚ המעבר לקדימה נסמך על ההנחה כי תשמש כתבנית לחלום זה. קדימה‚ ברשות אריאל שרון‚ שאפה למספר מנדטים כזה שיאפשר לה מסה קריטית של מפלגת-ציר מצד אחד‚ ומצד שני התבססות על ההמון המתגייס (שמאס בסיאוב השלטוני של הליכוד והעבודה ותלה את תקוותו בגוף פוליטי מרכזי חדש ונקי‚ כדוגמת שינוי וד"ש במערכות בחירות קודמות) לפעולת אד-הוק לקראת מערכת הבחירות ולא על מנגנונים מנוונים ומסואבים (עיקרון מפלגת-השלד האמריקאי).

תוצאות הבחירות לכנסת ותהליכי ההקמה המעשיים‚ אותן עוברת קדימה‚ מבטלים למעשה את אפשרות מימוש יעד זה. ראשית‚ מספר המנדטים של קדימה רחוק מאוד מאותה מסה קריטית  נחשקת (אם נשווה למפא"י ההיסטורית שהייתה מפלגת הציר היחידה והאחרונה) ולא נראה כי במהלך הקדנציה הנוכחית תוכל לצבור תנופה כזו שתביא אותה להכפלת כוחה (לפחות) בבחירות הבאות ותאפשר צבירת מנדטים מספקת. בנוסף‚ המפלגות ההיסטוריות (העבודה וליכוד) חיות‚ קיימות ולמרות מה שנראה כמכה קשה שספגו‚ לא נראה כי הן בדרך להתחסלות (מפלגת-העבודה בישות הקיימת והליכוד בזהות דומה או בלבוש של ישראל-ביתנו מחוזקת ומתחזקת). עצם התקיימות שני גופים פוליטיים מרכזיים‚ משני אגפי קדימה‚ כמעט ומבטלת את אפשרות צמיחתה לממדים קריטיים. דוגמא לכן ניתן למצוא באי יכולת מפלגות דומות כד"ש ושינוי לגדול מעבר להישג חד-פעמי.

יתרה מזאת‚ המרכיב המרכזי והמהותי ביותר‚ שהיה תנאי להתקיימות החלום‚ נופץ עוד בתחילת הדרך‚ על ידי מקימי קדימה עצמם. מיד עם תחילת פעילות המפלגה‚ גויסו פעילים רבים משני צידי המפה הפוליטית‚ קבלני-קולות‚ ראשי-ערים וסניפים שלמים לטובת הקמת מנגנון הבחירות של המפלגה. בכך קם‚ יש מאין‚ מנגנון מפלגתי מסועף ומורכב שאף גובה בתקציב שמן של פעילות שטח. המוני פעילים אלו ניצבים עכשיו בשערי קריית-הממשלה בצפייה לתגמול הראוי להם. באופן אירוני‚ רמון הנו אחד ממנהיגי קדימה שמוכיחים כי הם מתכוונים לעמוד בצפיות אלו‚ בהתעקשות שלהם על תיק הפנים המאפשר להם שליטה כמעט מוחלטת בהזרמת תקציבים לערים השונות. תיק הידוע כמשמר שלטון.

לפיכך‚ בלא בסיס כוח פרלמנטארי משמעותי ועם מנגנון קיים הדורש תחזוקה במהלך הקדנציה הקרובה נראה כי החלום שהביא את חיים רמון לפרוש ממפלגת-העבודה ולחבור למפלגת קדימה נשבר והתרסק. נדמה כי לפחות לתקופה הקרובה רמון יאלץ לחזות בחלומו הולך ומתנפץ אל מול צוקי המציאות של הפוליטיקה הישראלית.

עודכן לאחרונה ב- שלישי, 07 אוקטובר 2008 11:26
 
Comments (9)
9 שישי, 06 אוקטובר 2006 13:39
guest
המדינה זקוקה לשקש שיש עמו עשייה והערכות.פטורי ראש ממשלה והחלפת שלטון הם ענין לבחירות ולא "לדעת קהל" תוצרת בית.מה שיש לתקן ומהר די ברור ואין צורך לועדות חקירה והזמן דוחק.
8 שני, 15 מאי 2006 16:31
guest
אני מציע לכולכם לחפש דרך להצטרף לחיים רמון בקדימה. אחרי בגידת עמיר פרץ באג'דדה החברתית שלו, והמשך הרג פלסטינאים אשר יביא , בטוח לפעולת נקם, ספק האם תעברו את % החסימה בבחירות הבאות. בשביל מדיניות ישנה יש לנו מפלגות ישנות. הליכוד , אולמרט , מופז עושים את זה טוב לפחות כמו מפלגת העבודה. הבטחתם רוח גדולה, ונתתם נפיחה בקושי.
7 שישי, 28 אפריל 2006 17:36
guest
שמחה לראות שיש עוד אנשים שמבינים שחיים רמון הוא האיש הכי חכם ואמיץ בפוליטיקה הישראלית. לא אוהבים אותו כי הוא לא מלקק לאף אחד, לא מסתחבק ולא הלך כל השנים לחתונות ובר מצוות. כולם נורא אוהבים להזכיר את ההסתדרות בהקשר אליו רק ששוכחים שכל מה שנסתה מפלגת העבודה כל השנים היה להסתיר את ההסתדרות המסואבת ולפתע פתאם היא הפכה ליקירת כולם?חיים רמון הפריד את ההסתדרות מהפוליטיקה ועמיר פרץ לא רק שחיבר ביניהם אלא הכניס את ההסתדרות באופן רשמי לפוליטיקה.ועכשיו במקום שפרץ יקח תיק חברתי מורחב (כי הרי חשבנו שהוא מאמין שה"חברתיות" צריכה להיות ברש סדר העדיפויות) הוא לא עושה זאת כיוון שהוא בעצמו לא מאמין שזה הכי חשוב.הוא פשוט מסדר עבודה ליולי תמיר ואיתן כבל החברים שלו- ביחוד שהם גם לא מהווים עליו איום
6 רביעי, 26 אפריל 2006 09:51
guest
הדמיון בין עמיר פרץ לצ'רלי צפלין בסרט הדיקטטור הגדול - הוא מפתיע בהבדל שאמיר פרץ ,לפי מתן וילנאי ואחרים במפלגה - הוא דיקטטור קטן.אני מתגעגעת למפלגת העבודה בעידן שלפני עמיר פרץ. זו היתה מפלגה אחרת
5 רביעי, 26 אפריל 2006 09:33
guest
תוקפת את חיים רמון על שאין לו ערכים וחזון.אנא הראו לי עוד אחד בפוליטיקה שלנו שנלחם על עקרונות ועל הצורך בשינוי כיוון (ובאומץ פוליטי נדיר כשהוא במיעוט או לבדו) וכעבור זמן מתברר לכולם כי אכן צדק הבחור ו"המלך ערום".זה שכולם כאן עוסקים בחיים רמון אומר דרשני
4 שלישי, 25 אפריל 2006 10:10
guest
הפחד להישאר בלי כיסא היה הדבק שמנע את התפוררות קדימה כפי שטבעי היה שיקרה. חיים רמון ידע שאין לו לאן לחזור והבין שגם לאחרים אין לאן לחזור... גם לפני שקראתי בעתונות הכתובה ובכל מדיה אחרת, הבנתי שחיים רמון הוא העומד מאחורי ההתרחשויות וכן הוא האחראי לכך שקדימה לא התפוררה לגמרי, יכולת ראיה יש לו - זאת יש לציין!! מה שאין לו זה ערכים וחזון לעמוד מאחוריהם ולכן היה קל לו לנוע כצלופח לכל כיוון שיאפשר לו לשמור על הכיסא. שיתוף הפעולה לשו עם צחי הנגבי שכביכול מנוגד לו לגמרי מעידה על כך!!! בין היתר כמובן!!!! ברוך שפתרנו!!!
3 שלישי, 25 אפריל 2006 08:27
guest
חיים רמון "קורא "את המפה הרבה לפני הפוליטיקאי המצוי.הוא שנוי במחלוקת והיחס אליו נע בין הקצוות.כושר הניתוח והופעותיו בציבור הן מרשימות ביותר."הרס את ההסתדרות" יאמרו ותיקי ההסתדרות המתרפקים על העבר המפואר שלה.ההסתדרות אותה הרס וכן משק העובדים אותו פרק - היו פאר היצירה של המדינה בדרך ובשנותיה הראשונות. הסיאוב והשחיתות בהסתדרות הגיעו לשיאים בלתי נתפשים.ההסתדרות הגיעה למימדים מפלצתיים והייתה הכל חוץ מאיגוד מקצועי.המדינה במצב הרבה יותר טוב עם הסתדרות שהיא איגוד מקצועי נטו."הרס את הבריאות" - משלמים יותר ומקבלים פחות.חוק ביטוח הבריאות הכניס למעגל המבוטחים מליון אזרחים נטולי כל ביטוח.רבע מכספי חברי קופת חולים של ההסתדרות הלך להוצאות "ארגון" ולא לבריאות.ביבי בטל את המס המקביל ואת השתתפות המעסיקים בהוצאות הביטוח של עובדיהם.למעביד מכיר מס הכנסה בהוצאות אחזקה של הציוד למה יגרע חלקו ב"אחזקת" הבריאות של עובדיו. שעור השקעות המדינה בבריאות ובסל התרופות שחייב לגדול כל שנה - קובעים את בריאות העם ואן ללין על יוזם החוק.סימני טביעת האצבעות של חיים רמון ניכרים גם בגדר הבטחון, בהתנתקות ובמפץ במפלגות ההסטוריות של המדינה.מפלגת השילטון - הליכוד אבדה את הציר המרכזי שלה והתפצלה.כאשר תשלים הממשלה את הההתכנסות ותייצב את הגבולות מאחורי גדר - בחוסר פרטנר - הימין הלאומני יאבד את האג'נדה שלו לחלוטין."שמאל וימין" יחזרו למקורות - נושאי כלכלכה וחברה.בעידן של השוק הגלובלי התחרותי ללא רחמים, מתחייבת אותנו "להחליף דיסקט" להיות יעילים וחסכונים ביותר (כל כך שונה מהמסורת ההסתדרותית של עמיר פרץ) ואת כל המשאבים הנותרים אחרי הבטחת הצמיחה והבטחון להשקיע באדם - בחינוכו והכשרתו, בתעסוקה , בבריאות והעיקר ביכולתו של כל אזרח בישראל לחיות ולהזדקן בכבוד.נושא מרכזי הדורש מהפך ומפץ זה המבנה הפוליטי של המימשל.נתאר מדינה דמיונית עם 2 עד 3 מפלגות, 12 שרים ו 90 חברי כנסת. מעורר קנאה - לא כך. בחירות איזוריות יחסיות (ונניח 5 נבחרים לאזור) יביא לכך שמועמד מושחת או כזה שאין לו "קבלות" - לא רק שלא יבחר אלא יהסס בכלל לגשת לבחירות ונקבל "פוליטיקה" טובה יותר. לסניפי המפלגה חשיבות רבה בקיום מוערבות פוליטית של אזרחים במדינה.ויש לעצב את מתכונת החיים הפנים מפלגתית כך שלא נקבל גידולי פרא כמו "מרכז הליכוד".בקיצור המדינה זקוקה למפצים נוספים ובוודאי למדינאים עם חזון.
2 שלישי, 25 אפריל 2006 00:55
guest
חיים רמון למרות כשלונותיו מצליח פעם אחר פעם להשפיע על עיצוב המציאות הישראלית. החל מפירוק ההסתדרות הישנה, עבור לרעיון ההתנתקות מעזה וכלה במפץ הגדול. אולם המציאות הישראלית הפוליטית מסתמכת במידה רבה על דפוסי הצבעה של נאמנויות אישיות, אזוריות ושבטיות. כדי לממש את חזונו של רמון צריכה לקום בישראל חברה אזרחית הבוחנת את המציאות בצורה רציונלית-אמפירית. אנו רחוקים מכך ולאמיתו של דבר אין אני בטוח כי מציאות זו רצויה בדורנו. לכן מפלגת העבודה זקוקה מאוד לסניפים. בהם מתבצעת הפעילות השוטפת והם מהווים מקור לא אכזב לפעילים בימי בחירות. הבעיה העיקרית המצויה בפעילות הסניפים היא יכולתם הדלה ליצור מנהיגות ארצית. מעט ממזכירי הסניפים והפעילים המרכזיים מגיעים לשורות ההנהגה הארצית. לכן צריך להסתמך על "רכש זר" מהצבא וממקומות אחרים. אם נשכיל ליצור את מנהיגות הדור הבא מפעילים ומהסניפים נוכל ליצור בסיסי כוח אמיתיים בחברה הישראלית. חברי הסניף יהיו נאמנים לאלו שיצמחו מתוכם. נאמנות זו עשויה לשכנע רבים בכל אזור להצביע עבור המפלגה. לכן לדעתי בעבודה נכונה ונבונה יהיה ניתן להשיב את אמון הציבור במפלגה. מכן לדעתי "המפץ" של רמון יתגלה כריק מתוכן. יחד עם זאת ללא התעוררות של מנהיגי המפלגה הנוכחיים והמשך הזנחת הסניפים, אני חושש שרמון יצליח בסופו של דבר לשכנע בדרכו מבלי באמת ליצור אלטרנטיבות לסניפים. לואקום הזה יכנסו בכל מערכת בחירות רשימות אד הוק כגון קדימה ושינוי.
1 שני, 24 אפריל 2006 20:55
guest
תמיד טוב שחיים רמון מפסיד או מנוצח בדרך כלשהי.

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר