עמוד הבית היסטוריה
 
היסטוריה

מאמרים ברשת על ההיסטוריה של תנועת העבודה בכלל ומפלגת העבודה ומנהיגי העבר וההווה שלה.

לא כל המאמרים מתייחסים ישירות למפלגת העבודה, אלא גם לאירועים מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל ואשר מעורבים בה היסטורית נבחרי ומנהיגי תנועת העבודה.



בן גוריון, על התנהגות החרדים בשבתות PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
ראובן בן שחר   
שישי, 04 נובמבר 2011 12:02

בשנת 1963 כתב בן גוריון לאשכול מכתב משדה בוקר, בו הוא מביע דעתו על התנהגות החרדים בשבתות.

אני מציע שמפלגת העבודה תאמץ את הרעיון של דוד בן גוריון אפילו כיום.

בן גוריון

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 09:21
קרא עוד...
 
על פנחס ספיר ותרומתו לכלכלת ישראל PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הארץ, שני ליטמן   
חמישי, 03 נובמבר 2011 09:21

יומו האחרון של פנחס ספיר היה יום חם בחודש אוגוסט, שנת 75'. הוא החל כרגיל בשעת בוקר מוקדמת, אז אספה אותו מכונית מביתו והסיעה אותו לפגישה בבאר שבע, עם ראש העיר אליהו נאווי. אחרי הפגישה סייר באתרים שונים בעיר, ובצהריים כבר ביקר במפעלי התשלובת הכימית מכתשים. את ארוחת הצהריים סעד בקיבוץ משמר הנגב, משם נסע לחצרים, ואז לחנוכת בית הכנסת של הקהילה הקוצ'ינית במושב נבטים.

את כל ההתרוצצות הזאת עשה כשהוא לבוש בחליפה כהה, במכוניות טרום עידן המיזוג, בחום של אוגוסט, בנגב, בגיל 69. בסביבות חמש אחרי הצהריים נאם בנבטים ואז נתנו לו ספר תורה מצופה כסף, שיתכבד בהכנסתו אל ארון הקודש של בית הכנסת החדש. בתמונה שצולמה באותם רגעים הוא נראה כשחיוך של אושר נסוך על פניו. אבל לבו לא עמד במעמסה ואחרי כמה דקות הוא התמוטט. מותו נקבע כחצי שעה אחר כך בבית החולים סורוקה.

לפני כשבועיים, 36 שנים אחרי אותו יום ובמזג אוויר מעט יותר נוח, שיחזרנו את הנסיעה הזאת, ועוד אינספור נסיעות אחרות של ספיר, שהיה שר התעשייה והמסחר מ-55' ושר האוצר מ-63', אל המקומות שביקש לפתח בעזרת התעשייה. גולת הכותרת ההפוכה של היום היתה דימונה - עיירה מדברית מאובקת שלא נראתה אז טוב יותר ממה שהיא נראית היום, אבל היתה מלאת חלומות.

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 09:21
קרא עוד...
 
מחרדה לא בונים מדינה: שיחות עם יצחק רבין מ-1980 PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הארץ, ניבה לניר   
ראשון, 09 אוקטובר 2011 10:20

שיחות עם יצחק רבין, לקראת ההתמודדות במפלגת העבודה ב-1980. על מדיניות, אחריות, מלחמה ושלום.

"על מה הראיון?" שאל רבין. "זה לא ראיון", אמרתי, "זה בעניין ההתמודדות עם פרס. אתה לא צריך עזרה עם התקשורת?"

הוא הצית סיגריה. ראשונה מחמש-שש שעישן בחצי שעה. "אני מניח", אמר, "שאת מבינה שלא אנצח בהתמודדות הזאת. אולי לא כדאי לך לעבוד איתי?"

לשכתו של ראש הממשלה לשעבר שכנה בקומה השנייה בבית אבן טמפלרי, ברחוב מנדלר 31 בקריה בתל אביב. שני חדרים וחצי שרוהטו ככל הנראה בשנות ה-50, רהיטי עץ משוחים בלכה ומצופים פורמייקה. על מדפי כוננית, לצד שולחן עבודה וספרים, ניצבו מזכרות משלוש כהונותיו - רמטכ"ל, שגריר בארצות הברית וראשות הממשלה: אותות ומגינים ופסלונים וצלחות חרותות, לצד תצלומיו עם גדולי עולם, אמריקאים ברובם, הנשיאים פורד, ניקסון וקרטר, הקנצלר שמידט, רוג'רס, סיסקו וקיסינג'ר וגם גולדה מאיר.

הצילום שהנציח את כניסתם של דיין, רבין ונרקיס לרחבת הכותל ב-67' ניצב על מדף אחר, לצד צילומו של הרמטכ"ל נושא את נאום הר הצופים. לאורכו של אחד הקירות, לצד הדגל, היתה תלויה מפת ישראל מצהיבה ודהויה ובגבולות הישנים. גם אקוורלים של הולצמן ותג'ר נתלו בחדרו, וציור שמן בגוני חום וירוק-זית של צנחן מתרפק על אבני הכותל.

"תני לי שלוש סיבות למה את כאן", ביקש. "אתן לך ארבע", אמרתי. "אחת, גם אם תפסיד בהתמודדות, פרס לא יחזיר את העבודה לשלטון. שתיים, הסירוב שלך לקבל את דוח אגרנט. שלוש, סבסטיה. ולפני הרביעית, אני צריכה רגע... טוב... אגיד את זה בכל זאת: יבוא יום ואתה תחתום על הסכם עם הפלסטינים. אולי אפילו עם ערפאת".

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 09:21
קרא עוד...
 
העולם כולו נגדנו PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
העין השביעית, רפי מן   
שלישי, 06 ספטמבר 2011 22:54

בראשית 1955 החלה מפא"י בהיערכות לקראת הבחירות לכנסת השלישית. העיתונאי לוי יצחק הירושלמי, מבכירי יומון המפלגה "הדור", מונה לתפקיד דובר המפלגה. אחת ממשימותיו הראשונות היתה להציג למנהיגי מפא"י את מפת התקשורת. המסמך שהכין, השמור בארכיון המפלגה בבית-ברל, משרטט את ההרכב האנושי של העיתונים, בעיקר את שייכותם המפלגתית של העיתונאים. ניכר שהירושלמי הכיר היטב את הזירה וידע למפות את השחקנים העיקריים.

בזיכרון הקולקטיבי נחרתה מפא"י כמפלגת שלטון עוצמתית, כמעט כל יכולה, באותן שנים ראשונות של המדינה. אבל מהדו"ח של הירושלמי, כמו ממסמכים אחרים מאותה תקופה, עולה בעיקר תחושת המצור של בכירי המפלגה. הם לא רוו נחת ממה שנכתב עליהם. עיתונות ביקורתית ועוינת הציפה את המרחב הציבורי.

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 09:52
קרא עוד...
 
הארות לפרשת האונייה אלטלנה PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
יגאל אלון   
שני, 04 יולי 2011 09:50

יקשה היום להבין את מלוא חומרת הפרישה הצבאית מן המרות הלאומית בשנות הארבעים, מבלי לדעת את הרקע המדיני והביטחוני של היישוב הביטחוני בארץ באותה תקופה – ישוב קטן, מיעוט באוכלוסיית ארץ ישראל, שהשליטה בה בידי שלטון זר ועוין.

הטעייה היא להציג היום את מערכת היחסים ששררו אז בין שני ארגוני הפורשים, אצ"ל ולח"י, לבין "ההגנה" כמערכת יחסים בין שלושה גופים שווים. ארגון "ההגנה", על חיל המחץ המגויס שלו, הפלמ"ח, היווה את הזרוע הביטחונית של כלל היישוב היהודי והוא עמד כולו למרות המוסדות הלאומיים הנבחרים של התנועה הציונית והישוב היהודי בא"י. מוסדות אלה, היו בעיני הישוב כממשלה יהודית לכל דבר. על כן שללו תכלית שלילה את תופעת הפרישה הצבאית, שהתבטאה בקיומם ופעולתם של ארגונים צבאיים פרטיים, הכפופים למרות של מפלגות פוליטיות או למרות של עצמם בלבד. פרישה כמו זו של שנות הארבעים הייתה מקבילה, במושגי ימינו, לניסיון של גוף מיעוט אופוזיציוני, החולק על מדיניות הממשלה, להתארגן במחתרת ולפתוח על דעת עצמו בפעולה צבאית, בחזית הסואץ או בגבול ירדן, למשל. או – עם ניסיון להקים מחתרת צבאית, הרואה עצמה פטריוטית יותר מרובו של העם ועל כן מרשה לעצמה לפעול פעולות צבאיות ואחרות על דעת עצמה, משום שאינה שלמה, נניח, עם תכנית שלום או עם מפת העתיד של מדינת ישראל, כפי שהיא עשויה להתגבש על ידי הרוב בכנסת.

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 09:52
קרא עוד...
 
איפה נמצא היום התותח שהפגיז את הספינה אלטלנה לפני 63 שנה? PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הארץ, שלמה נקדימון   
שבת, 25 יוני 2011 11:49

בן גוריון קבע שהתותח שירה על ספינת הנשק אלטלנה והטביע אותה ראוי לעמוד ליד בית המקדש, אם ייבנה. אבל איפה הוא נמצא בינתיים? האם זה התותח המשופץ הנמצא במכללה לפיקוד ולמטה, או התותח המוזנח הניצב תחת כיפת השמים במוזיאון של חיל התותחנים בשבטה?

מלחמת העצמאות. 149 שנים אחרי כישלונו של נפוליאון בונפרטה לכבוש את עכו המבוצרת, הצילו כוחות המגן היהודיים את כבודו. "גבעת נפוליאון", תל עפר מתנשא שממנו המטירו תותחי נפוליאון לשווא את פגזיהם, שימש עתה נקודת יציאה לקרב שבסופו נכבשה העיר ההיסטורית. ואולם שמו נכרך במלחמת העצמאות בעטיים של תותחי הרים צרפתיים עתיקים שכונו "נפוליאונצ'יקים", אף שלא היתה להם זיקה לתקופתו. היו אלה התותחים הראשונים שהגיעו על סף הקמתה של מדינת ישראל, ותרומתם היתה רבה בהכרעת הקרב על דגניה א' ו-ב' ובקעת הירדן. אחד מתותחים אלה אף זכה לתואר "קדוש", "התותח הקדוש", בפיו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, דווקא משום שפגע פגיעה ישירה באוניית נשק יהודית בחוף ימה של תל אביב מול מלון "(קטה) דן". לא היתה זו "אש ידידותית", כפי שקורה לעתים בסערת מלחמה, שהרי בסעיף 8 בדו"ח המבצע השגרתי, תחת הכותרת "האויב", רשום: "אצ"ל". אויב יהודי.

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 09:22
קרא עוד...
 
כך דחק משה דיין את לוי אשכול אל שולי ההיסטוריה PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הארץ, שלמה נקדימון   
שישי, 03 יוני 2011 11:38

רק חמישה ימים הפרידו בין שר הביטחון לוי אשכול, להצלחה הגדולה של מלחמת ששת הימים. אבל הלחץ הפוליטי הכריע, והוא נאלץ להעניק את תהילת העולם, במו ידיו, דווקא ליריבו השנוא, משה דיין. הנה הכרוניקה המרתקת שהותירה את אשכול עם התואר הנשכח, "ראש הממשלה של מלחמת ששת הימים".

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 10:01
קרא עוד...
 
בן גוריון מודיע כי הוא עובר לגור בשדה בוקר PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הארץ, ליטל לוין   
חמישי, 09 דצמבר 2010 00:00

יומיים בלבד אחרי שהגיש את התפטרותו, ב-9 בדצמבר 1953, דוד בן גוריון, מלווה ברעייתו ובמקורביו, שם פעמיו דרומה לקיבוץ שדה בוקר, למה שהוגדר "סיור היכרות ראשון". "מר ד. בן גוריון ורעייתו יבואו בראשית השבוע הבא, ביום א' או ביום ב', כדי להתיישב ישיבת קבע בשדה בוקר", דיווח "הארץ" על שהודיע בן גוריון באותו סיור.


הוא פרש מהממשלה בשל תשישות נפשית מעיסוקיו המדיניים, כפי שהסביר ב-2 בנובמבר 1953 במכתב ששלח למזכיר מפלגת מפא"י מאיר ארגוב ו"לכל החברים - וכל ישראל חברים". "זה שש שנים שאני פועל מתוך מתיחות עליונה ומאמץ נפשי עצום, ומסופקני אם הזולת יבין זאת גם לאחר הסברתי", כתב, "נדמה לי, כי לא חסכתי עד היום מאמץ נפשי וגופני, במידה שיכולתי המוגבלת מגעת, למען מלא חובתי כחבר הממשלה (...) ואולם מתיחות מוחצת זו לא התחילה לפני שש שנים".


מאז שב-1936 נוכח, בעת ועדת פיל, כי בריטניה אינה ערבה עוד להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, הבין גם כי "המדיניות הציונית מוכרחה להשתנות". מאז, סיפר במכתבו לארגוב, "זוהי תקופה של 16-17 שנה בערך, אני עובד במתיחות עליונה, כאשר ניסיתי לתאר לך. איני צריך להוסיף שעשיתי כל זאת באהבה (...) אבל זה כשנה הרגשתי, שאין אני יכול לעמוד עוד במתיחות הנפשית שבה אני עושה בממשלה (...) יש כנראה גבולות שהוצבו, בכל אופן הוצבו לי, למאמץ ה נ פ ש י שאפשר לעשות: ניסיתי לקחת חופש וחזרתי לעבודה, והוברר לי לצערי הרב, שאיני יכול לעשותה עוד בלי הפסקה רבתי".

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 09:59
קרא עוד...
 
כשדגניה חגגה חמישים, הממשלה התרגשה. דווקא בן גוריון צינן את ההתלהבות PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הארץ, אלי אשכנזי   
שישי, 12 נובמבר 2010 00:00

בחודש שעבר, בעת שממשלת ישראל התכנסה בדגניה א' לציון מאה שנים להקמתה, קיבלו חברי הקבוצה מידי מזכיר הממשלה, צבי האוזר, פרוטוקול ממשלה משנת 60', שאולי גרם להם אכזבה. התברר, כי כשדגניה חגגה חמישים, שקלה הממשלה לחוקק חוק לכבודה, "חוק דגניה", אך מי שפסל את הרעיון היה לא אחר מראש הממשלה, דוד בן גוריון.

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 09:58
קרא עוד...
 
כך ייסד בן גוריון את המוסד PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הארץ, יוסי מלמן   
שישי, 15 אוקטובר 2010 00:00

... במסמך, שנכתב על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן גוריון ב-13 בדצמבר 1949, נכתב כי "לפי הוראותי הוקם מוסד לריכוז ותיאום פעולות שירותי המודיעין והביטחון של המדינה (מחלקת המודיעין של הצבא, המחלקה המדינית של משרד החוץ, שירות הביטחון הכללי ועוד). הטלתי על ראובן שילוח, היועץ לעניינים מיוחדים במשרד החוץ, לארגן את המוסד ולעמוד בראשו.

עודכן לאחרונה ב- רביעי, 29 פברואר 2012 09:54
קרא עוד...
 
<< התחלה < קודם 1 2 3 4 5 6 הבא > סיום >>

עמוד 3 מ- 6
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר